שוב ראיתי אליו (חיבור התשובה משיב נפש פרק ב’) שכתב, “ואחר תומו [כלומר שסיים דוד המלך את] ענין כלל המערכות העליונות, יצא משבח הכלל, [ועבר] לספר בפעולות השמש בפרט, [וביאר דוד המלך שהשמש נבראה] להיות פועל גדול “בארץ” [משמע שעיקר פעולת השמש היא להאיר על הארץ ולא על מקומות אחרים], ואמר, “לשמש שם אוהל בהם”. רוצה לומר, היותו באמצעות שבעה כוכבי לכת, כמו שאמרה זה התורה גם כן. אע”פ שכבר חלקו בזה הרבה”. ע”כ. ויש לעיין, מה זה שהזכיר המאירי לעיל ואמר, “ובזה הדבר נבוכו גדולי החכמים עד היום”, ונראה שבא לומר, שדוד המלך בא ליישב וללמד את מה שגדולי החכמים שהתעסקו בתכונה לא הבינו, והוא, שאין השמש מרכז העולם כמו שחשבו, כלומר שעושה פעולתה לכל גרמי השמים וגם לארץ. וזה אינו! אלא היא משמשת דווקא לארץ, ונמצאת היא “באמצע” שבעת כוכבי הלכת דווקא בסדר מופתי.

שוב מצאתי בפירושו של המאירי לתהלים [ודע שפירושו של המאירי לספר תהלים נכתב לעת זקנותו כמו שמעיד ואומר], שכתב (שנת הדפסה תרצ”ו עמוד 290) “והנה דוד המלך אומר (תהלים פרק קמח פסוק א – ו): “הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ הַֽלְל֣וּ אֶת־יְ֭הֹוָה מִן־הַשָּׁמַ֑יִם הַֽ֝לְל֗וּהוּ בַּמְּרוֹמִֽים: הַֽלְל֥וּהוּ כָל־מַלְאָכָ֑יו הַֽ֝לְל֗וּהוּ כָּל־צבאו צְבָאָֽיו: הַֽ֭לְלוּהוּ שֶׁ֣מֶשׁ וְיָרֵ֑חַ הַ֝לְל֗וּהוּ כָּל־כּ֥וֹכְבֵי אֽוֹר: הַֽ֭לְלוּהוּ שְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְ֝הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר׀ מֵעַ֬ל הַשָּׁמָֽיִם: יְֽ֭הַֽלְלוּ אֶת־שֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה כִּ֤י ה֭וּא צִוָּ֣ה וְנִבְרָֽאוּ: וַיַּעֲמִידֵ֣ם לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם חָק־נָ֝תַ֗ן וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר וכו'”. גם זה המזמור שבח והודאה לאל על חידוש העולם והמשך המציאות, ובחרו אותנו לסגולה, וייעד בסוף דבריו היותנו נחלתו לעולם, לרמז הגאולה ומלכות המשיח אשר בימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח.

והזכיר בזה המזמור, כל המציאות, “מן הגבוה עד השפל” [משמע מדבריו באופן ברור שדוד המלך מונה הדברים מלמעלה למטה. ואין כוונתו לגבוה במעלה או לשפל במעלה. וכמו כן צריך לומר, שאין כוונתו לגדול או קטן. אלא כוונתו מה שנמצא יותר גבוה, כלומר שמנה דוד המלך והזכיר בתחילה את מה שנמצא יותר גבוה עד מה שנמצא הכי קרוב לארץ. וזה פירוש, “עד השפל”. שאם לא כן היה לו לומר, מן הגבוה עד הקטן. בוודאי שזה אינו], ואמר [דוד המלך] ל [גרמים ה] עליונים, “הַ֥לְלוּ”, אע”פ שלא יתכן בזה ציווי אנושי, ולא הערה מבני אדם [כוונתו לומר, שמה שאומר דוד המלך, “הללו וכו'”, אין זה ציווי שדוד המלך מצוה אותם, אלא הכל על דרך המליצה והמשל, להודות לה’ יתברך, עד שכביכול אמר לגרמים העליונים שהם צריכים להודות לקונם], כי הרבה פעמים יבוא לשון ציווי בדרך הודעה התמדת הדבר שהוא כן, כמו שביארנו בילדותנו בחיבור התשובה, כלומר שענינם להללו בתמידות בלא הפסק בזריזות גדולה, כמו שמצוה ומזרז על כך, כמו שלפעמים אמר לשון ציווי למי שהמהלל נאות או תועלת מגיעו, אע”פ שאינו בעל מהלל, כמו שנאמר (איוב פרק לא פסוק כ): “אִם־לֹ֣א בֵרֲכ֣וּנִי חלצו חֲלָצָ֑יו וּמִגֵּ֥ז כְּ֝בָשַׂי יִתְחַמָּֽם”. ונאמר (תהלים פרק צו פסוק יא – יב): “יִשְׂמְח֣וּ הַ֭שָּׁמַיִם וְתָגֵ֣ל הָאָ֑רֶץ יִֽרְעַ֥ם הַ֝יָּ֗ם וּמְלֹאֽוֹ: יַעֲלֹ֣ז שָׂ֭דַי וְכָל־אֲשֶׁר־בּ֑וֹ אָ֥ז יְ֝רַנְּנ֗וּ כָּל־עֲצֵי־יָֽעַר”. וכן בזה המזמור אמר, “הללו את ה’, תנינים וכל תהומות”.

ואמר תחילה דרך כלל שיהללוהו כל נבראי העולם, והוא אמרו, “הללו את ה’ מן השמים”, וכן אמר, “הללו במרומים”, ואחר כך פרט אותם בפרט, ואמר “הללו כל מלאכיו” והם הצורות הנפרדות [מן הגופות]. ואמר, “הללוהו כל צבאיו”, והם הגלגלים והכוכבים שבגלגל השמיני. ואחר כך הזכיר שבעה כוכבי לכת. ו-[מה ש] הזכיר תחילה, “שמש וירח”, [משום] שהם הגדולים, ואחר כך אמר, “כל כוכבי אור”, הם החמישה הנשארים, “כוכב צדק ומאדים נגה ושבתאי”, ואמר, “ושמי השמים”, הוא חלק האויר העליון, והמים אשר מעל לשמים, החלק האמצעי ממנו אשר בו יכלה הניצוץ ויפעלו בו המים”. עכת”ד. והנה מה שאמר, “והזכיר תחילה שמש וירח שהם הגדולים”. אין רצונו לומר שמיקומם יותר גבוה מן חמישה כוכבים, אלא רצונו לתרץ, מדוע הזכיר ואמר דוד המלך, שלא כסדר מקומם, את השמש ואת הירח, שמכיון שהשמש היא נמצאת ברקיע הרביעי, היה צריך להזכירה אחר הכוכבים, ועל זה מתרץ ואומר, “והזכיר תחילה שמש וירח שהם הגדולים”. וקל להבין. ולפיכך מדברי קודשו למדים אנו, שיש כאן מערכת של כוכבים, גלגל מזלות, שמש וירח, הנמצאים מעלינו בצורה מסודרת מלמעלה כלפי מטה.

והנה בהוצאת המאירי של מוסדות הר’ קוק (תשע”ח בהערה 29 עמוד רט’) כתב שם, “גם בהקדמתו של רבינו שנדפסה בראש ספרו לברכות, מזכיר שהשמש הוא באמצע מערכת הכוכבים. העיר הרב מירסקי, שכנראה הוא הראשון שהעיר על כך שבמערכת הקוסמולוגית השמש באמצע כל היקום“. עכ”ל. וכאשר ראיתי דבריו נשתוממתי בקרבי מגודל השגיאה והתקלה הנוראה, כיצד עיוותו את דברי המאירי ע”ה, מה נאמר ומה נדבר, אוי לעינים שכך רואות, אוי לאוזנים שכך שומעות, לא נגעו ולא פגעו לכוונת המאירי כהוא זה. ולצערי הרב על מה שגדלו וראו בעיניהם מקטנותם, הכניסו בתוך דברי הגאון המאירי, וחשבו שמה שאמר, “באמצעות” כוונתו ב-“אמצע” היקום חלילה, שכולם סביב מערכת השמש. וזה אינו.

וביתר שאת וביתר עוז נמשך אחרי הגוים הערלים שמאמינים בתאורית ה-“קוסמולוגיה“.