מאמר זה הוא המשך למאמר הקודם: קישור לחלק ב’ – לחץ כאן

** ** **

מתוך פרק ד’ בקונטרס הארץ השטוחה

ביאור המילה – “כַדּ֖וּר”

ג) וראיתי בתלמוד ירושלמי שאמרו (תלמוד ירושלמי מסכת עבודה זרה פרק ג הלכה א): “מתני’, כל הצלמים אסורין מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים אין אסור אלא כל שיש בידו מקל או צפור או כדור. רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שיש בידו כל דבר”. ובגמרא ביארו, “וחכמים אומרים אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל או ציפור או כדור. “מקל” למה אסור? שהיה רודה בו את העולם. ציפור למה אסור? שנאמר (ישעיהו פרק י פסוק יד): “וַתִּמְצָ֨א כַקֵּ֤ן׀ יָדִי֙ לְחֵ֣יל הָֽעַמִּ֔ים וְכֶאֱסֹף֙ בֵּיצִ֣ים עֲזֻב֔וֹת כָּל־הָאָ֖רֶץ אֲנִ֣י אָסָ֑פְתִּי וְלֹ֤א הָיָה֙ נֹדֵ֣ד כָּנָ֔ף וּפֹצֶ֥ה פֶ֖ה וּמְצַפְצֵֽף”. “כדור” למה אסור? שהעולם עשוי ככדור“.

והנה הפרש מעט יש בין מסקנת הבבלי למסקנת הירושלמי:

בבלי: “כדור”, שתופש את עצמו תחת כל העולם כולו ככדור“.
ירושלמי: “כדור”, שהעולם עשוי ככדור“.

לאחר דברי הגמרא הנ”ל, אומר רבי יונה. שהיה אמורא. [הערה 1: א) רבי יונה היה מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי – החמישי. קיבל תורה מרבי יוחנן (בכורות ל’ ע”א). רבותיו המובהקים היו: רבי אלעאי (ירו’, תרומות פ”ב ה”ד), רבי זירא (בכורות שם) וכן למד מר’ ירמיה (ירו’, מגילה פ”ד ה”ה). חברו המובהק היה רבי יוסי, ושניהם עמדו בראש ישיבת טבריה, ושניהם יצאו לקדם את המלך מאנטיוכא (ירו’, ברכות פ”ה ה”א). בזמן הרדיפות הקשות התירו שניהם ליהודי הגליל לאפות לחם בשבת לצבאו של אורסיקינוס (ירו’, שביעית פ”ד ה”ב). ר’ יונה כונה: “תקיפי דארעא דישראל” (תענית כ”ג ע”ב). הביא גשם בתפילתו (שם). פעם נפלה אש בשכונתו, ופרס את טליתו והאש ברחה (ירו’, נדרים פ”ד ה”ט). נפטר לפני ר’ יוסי חברו (ירו’, מע”ש פ”ד ה”ו). זכה לבן גדול בתורה, מגדולי האמוראים בארץ ישראל בדור החמישי – ר’ מנא (ירו’, דמאי רפ”ד).] ומביא מעשה על מנת לחזק את דעת חכמים, שאמרו, שכל שהצלם מחזיק בידו “כדור” אסור הוא, משום עבודה זרה.

וזה תוכן המעשה: “אמר רבי יונה, אלכסנדרוס מוקדון, כד בעא מיסק לעיל, והוה סלק וסלק סלק, עד שראה את העולם כ-“כדור”, ואת הים כקערה“. [מסיים רבי יונה] בגין כן [בגלל זה] ציירין לה [מפסלים הגוים צורת פסל של אדם] בכדורא בידה [כשכדור מוחזק ביד הפסל]”. ע”כ. והנה מבואר מדברי רבי יונה, שהיה מעשה באלכסנדר מוקדון, שפעם אחת היה עולה לאוויר העולם [במליצה כמובן], והיה עולה ועולה, עד שראה את העולם ככדור ואת הים כקערה. וסיים רבי יונה ואמר, “ולכן היו פוסלים צלמים בצורת אדם, עם צורת “כדור” ביד הפסלים“. ולמה? בגלל מה שקרה עם אלכסנדר מוקדון. כלומר, כל מה שראו הגוים לעשות פסל עם צורת כדור, זה בגלל אלכסנדר מוקדון, שעלה וראה את העולם כולו עשוי כ-כדור. ומכיון שכך מרוב שאהבו את אלכסנדר מוקדון שהיה מלכם, היו עושים את פסלו ומציירים כדור בידו, ומדוע? מכיון שהגיע למעלה כזו עד שבידו היה לראות את העולם כולו, ונמצא כאילו שולט על העולם, ולכן פסל כזה כאשר נמצא בפתח העיר, אמרו רבותינו, שאסור משום עבודה זרה.

ולכן מתבאר כאן דבר נפלא, שכל העדות הזו של רבי יונה באה בכלל על מנת לאמת את דעת חז”ל במשנה, שהיו קדומים לרבי יונה. שהרי רבי יונה האמורא היה תלמידו של רבי יוחנן, ורבי יוחנן היה תלמידו של רבי חנינא. ואחר מיתתו של רבי חנינא נעשה רבי יוחנן רב בארץ ישראל. והיה זה בשנת 3990 לבריאת העולם. ונפטר רבי יוחנן סביב השנים 4060-4090. ותלמידו היה רבי יונה שהביא את המעשה עם אלכסנדר מוקדון. (ע”פ סדר הדורות עמוד 163). ומהיכן ידע רבי יונה את המעשה הזה? אלא היה ליוונים ספר “דברי הימים” שלהם, ומצא את המעשה שם. ומכך הביא ראיה לחכמים במשנה.

נמצא כי המשנה נכתבה בשנת 3949 לבריאת העולם. ומזמן חתימת המשנה עד רבי יונה עברו לפחות 150 שנה. והוא בא להביא ראיה לחז”ל לא לענין צורת העולם כמו שהרבה חשבו, שאין צורך לחדש לחז”ל על צורת העולם ולא זו הסוגיא כלל. אלא הוא בא לאמת את דברי חז”ל שפסקו במשנה, שפסל המחזיק בידו צורת “כדור” אסור, משום שודאי הוא דבר הנעבד. ולמה? מפני שהיה מלך בשם אלכסנדר מוקדון שעלה למעלה לשמים [במשל ומליצה כמובן] וראה את העולם כ-“כדור“. והם מרוב אהבתו אליו שהיה מלך אהוב ביותר, עשו פסל בדמותו עם צורת כדור. ונמצאו דברי חז”ל מאומתים קיימים לעד.

והנה דע לך קורא נעים, כי אלכסנדר מוקדון נולד בשנת 3423 לבריאת העולם.

[הערה 2: ב) ובעת ההיא שנולד אלכסנדר מוקדון, נראה כוכב גדול ונורא, ונתגעשה הארץ, וירגזו מוסדות תבל, והיו ברקים ורעמים, וקור גדול אשר לא נודע ליושבי מוקדוניא. יום מולד אלכסנדר היה בחודש אייר ביום רביעי בזריחת השמש בדיוק. ובו ביום באייר ביום רביעי בבוא השמש מת מן העולם. והיה בן 32 שנה במותו, וימי מלכותו יב’ שנה, כי בן 20 שנה היה כבר למלך. וכיצד נולד? היה “מכשף” אחד שנקרא “נקתינבור“, ובא על אשת פיליפו המלך, ותהר לו ונולד זה אלכסנדר, בהיות פיליפו במלחמה. וזה המלך אלכסנדר בנה אלכסנדריאה של מצרים, והיה חכם בשבע חכמות, היה אוהב חכמים ומכבדם ומספיקן, רחמן על עמו אוהב משפט, וחיבב את ישראל מאוד, ואשתו “רושאן” בת מלך דריוש, ילדה בן אחר מותו, ונקרא אלכסנדר על שם אביו.

אלכסנדר מוקדון בשנת שש למלכותו עלה על דריוש מלך פרס האחרון וגרשו מארצו. היה זה בשנת 3448 לבריאת העולם. ובאותו הזמן עלה אלכסנדר מוקדון על ירושלים להחריבה, והיה אבל גדול ליהודים וצום ובכי מספד, ויצעקו אל ה’, ויצא אליו שמעון הצדיק לבוש שמונה בגדי כהונה, ועמו זקני ישראל, וכאשר ראה אלכסנדר מוקדון את שמעון הצדיק, מיד ירד מעל המרכבה והשתחוה לפניו, ויתמהו עבדיו ושריו, וירגזו על ככה, ויאמר להם המלך, “המלאך ההולך לפני בחזיון לילה במלחמתי, היא בדמותו ותוארו של האיש הזה העומד מולכם, ויכרות המלך ברית עם שמעון הצדיק, ויביאהו הכהן וזקני יהודה ירושלים, וירא את בית ה’, ויאמר ברוך ה’ אלהי ישראל, אלהי הבית הזה, ויבקש המלך משמעון הצדיק שיעשה לו לזכרון דמות פסל דיוקנו, ושישימו אותו בין האולם ובין המזבח. והשיב שמעון הצדיק, שאסור לנו מאת האלהים לקבל שום פסל, או תמונה, אבל זכר גדול מאשר שאלת נעשה לך, שכל הכהנים הנולדים בשנה זו, יקראו “אלכסנדר” על שמך, וייטב הדבר בעיניו ויתן המלך זהב לרוב לבדק הבית ויתשחוו לה’ ויצא. והראב”ד וספר יוחסין כתבו שנדר לו שמעון הצדיק שמיום ההוא והלאה יתחילו מספר השנים למנין שטרותיהם מביאתו שמה. אלכסנדר מוקדון הומת משר משקהו בשנת 3454 לבריאת העולם, ובראותו כי לא היה לו תרופה, חילק כל מלכותו שהיה כמעט בכל העולם, ל-יב’ שלישיו, על מנת שלא ימצא לעולם מלך כמוהו. ולאחר מותו נחלקה מלכותו לארבעה ראשים. ועליו אמר בנבואת דניאל (פרק יא פסוק ב – ד): “וְעַתָּ֕ה אֱמֶ֖ת אַגִּ֣יד לָ֑ךְ הִנֵּה־עוֹד֩ שְׁלֹשָׁ֨ה מְלָכִ֜ים עֹמְדִ֣ים לְפָרַ֗ס וְהָֽרְבִיעִי֙ יַעֲשִׁ֤יר עֹֽשֶׁר־גָּדוֹל֙ מִכֹּ֔ל וּכְחֶזְקָת֣וֹ בְעָשְׁר֔וֹ יָעִ֣יר הַכֹּ֔ל אֵ֖ת מַלְכ֥וּת יָוָֽן: וְעָמַ֖ד מֶ֣לֶךְ גִּבּ֑וֹר וּמָשַׁל֙ מִמְשָׁ֣ל רַ֔ב וְעָשָׂ֖ה כִּרְצוֹנֽוֹ: וּכְעָמְדוֹ֙ תִּשָּׁבֵ֣ר מַלְכוּת֔וֹ וְתֵחָ֕ץ לְאַרְבַּ֖ע רוּח֣וֹת הַשָּׁמָ֑יִם וְלֹ֣א לְאַחֲרִית֗וֹ וְלֹ֤א כְמָשְׁלוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר מָשָׁ֔ל כִּ֤י תִנָּתֵשׁ֙ מַלְכוּת֔וֹ וְלַאֲחֵרִ֖ים מִלְּבַד־אֵֽלֶּה”. (ע”פ סדר הדורות 136-138).]

והיה קודם רבות שנים לכתיבת המשנה ולפסיקת חכמים שקבעו שפסל שיש בידו כדור אסור משום עבודה זרה. ומתי נכתבה המשנה? ראשית כל עליך לדעת מה שכתב בספר מעם לועז (רבי יעקב כולי הקדמה כוללת משנה וגמרא): “ודעו כי מימות משה רבינו עד שעברו הרבה שנים לא כתב איש שום ספר מתורה שבעל פה, אלא הכל היה נקרא בעל פה. וכן לא היה להם נקודות ולא טעמים, אלא היה כפי שכתוב בספר תורה, והם ידעו בעל פה כל הניקוד של כל תיבה, והטעמים של כל תיבה, כי הכל קיבלו ממשה בסיני.

ובזמן אנשי כנסת הגדולה, ניתנה רשות לכותבם בנקודות והטעמים כי הם דברים שניתנים לשכחה, וכך נהגו העולם. עד שבא רבינו יהודה הנשיא הנקרא, “רבינו הקדוש”, שהיה בזמנו של אנטונינוס מלך רומי וידידו הטוב, והיה חכם גדול מאוד ושלם בחסידות ובענוה, והיה רחוק מכל תאוות העולם, אע”פ שהיה עשיר מאוד, וממשה רבינו עד רבי יהודה הנשיא לא מצאנו תורה וגדולה במקום אחד. וציוה ואסף את כל חכמי אותו הדור שהיו מפוזרים בארבע רוחות העולם, ועשה ישיבה גדולה מאוד, וקיבל מכל אחד הדינים וההלכות שקיבל ושמע מרבו, והחליט לכתוב את התורה שבעל פה. וזהו ספר המשניות שנסדר בידי רבינו הקדוש. ומאז התחילו לכתוב דברי תורה.

ואחד עשרה חכמים גדולים היו בבית דינו של רבינו הקדוש וקיבלו ממנו, ואלו הן: “שמעון וגמליאל שהיו בניו, רבי אפס, ורבי חנינא בר חמא. רבי חייא, רב, רבי ינאי, בר קפרא, שמואל, רבי יוחנן, רבי הושעיא, ועמהם היו אלפי חכמים שלא נזכרו שמותיהם כמוהם. ונשלם ספר המשנה בשנת 3949 לבריאת העולם, וזה היה בשנת 120 לחורבן הבית השני. וכיצד נולדה הגמרא? מרבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא ועד רב אשי, לא מצינו תורה וגדולה וחסידות וענוה במקום אחד, והיה רב אשי מושלם בכל. והיה ראש ישיבה ששים שנה בעיר סורא, וישב רב אשי וכתב ספר גדול הנקרא, “תלמוד בבלי” שהיא הגמרא שלנו היום, כי המשניות נעשו קשים בזמנו, שאיש כבר לא הבין דבריהם, לכן אסף רב אשי כל החידושים שהיו מרבינו הקדוש ועד דורו, והיה כותב כל דבר בשם בעל השמיעה, ואין רשות לשום אחד לחלוק על הגמרא, כשם שאי אפשר לחלוק על משה רבינו, כך קיבל כל העולם לאשר את דברי הגמרא, וקבלו על עצמם שלא לעבור על דבריו בשום דבר. ואם אדם מביא ראיות נגד הגמרא אינו כלום. אע”פ שמביא ראיות לסברתו. ונשלמה כתיבת הגמרא בשנת 4265 לבריאת העולם. ונמצא שעברו 316 שנה מן המשניות ועד חיבור התלמוד בבלי, ושמונים שנה היו עוסקים בלימוד עמוק מאוד עד שסיימו לכתוב את הגמרא. ע”כ ע”פ דבריו.

ואחר שהוברר לנו כל זאת, נמצא שלעולם דברי חכמים צדקו, ומציאות זו שפסל מחזיק “כדור” היתה מצויה, והיה בו חשש ממש לעבודה זרה, והוא, בגלל המעשה של אלכסנדר מוקדון שהתפרסם בעולם, והיו מאז מציירים וממחישים את פסלו של אלכסנדר מוקדון עם “כדור” בידו על אותו מעשה אשר ראה.

והנה, כעת עלינו להביא את המשך הגמרא ואת הדיון הממשיך שם אחר דבריו של רבי יונה. אבל לפני שנביא את המשך הדברים, יש בידינו שני מהדורות בתלמוד ירושלמי, האחד, “וילנא”, והשני, מהדורת “ונציה”.

מהדורת וילנא: “א”ר יונה אלכסנדרוס מוקדון כד בעא מיסק לעיל’ והוה סלק וסלק סלק עד שראה את העולם ככדור, ואת הים כקערה. בגין כן ציירין לה בכדורא בידה“.

מהדורת ונציה: “א”ר יונה אלכסנדרוס מקדון כד בעא מיסק לעיל והוה סלק וסלק סלק עד שראה את העולם ככדור ואת הים כקערה בגין כן ציירין לה ככדורא בידה“. נמצא לפי מהדורת “ונציה” שלא היו מקפידים לצייר ולפסול בידו “כדור” ממש. אלא כעין “כדור“, שמזכיר את מה שקרה עמו במעשה שראה את העולם כ-“כדור”.

כעת נעבור להמשך דברי הגמרא בתלמוד הירושלמי: לאחר שרבי יונה ביאר והביא טעם לדברי חכמים, והעמיד שהגוים היו מציירים פסל עם כדור ביד הצלם, מפני המעשה שקרה עם אלכסנדר מוקדון כנ”ל, וכמו שסיים ואמר, “בגין כן ציירין לה בכדורא בידה“. כעת מקשה הגמרא על רבי יונה ואומרת, “ויצורינה קערה בידה“!? כלומר, עיקר קושית הגמרא, היא על סברת רבי יונה, שרבי יונה מבאר, שעיקר ענין עשית פסל על ידי הגוים, ובו הפסל מחזיק “כדור“, הוא משום המעשה המפורסם של אלכסנדר מוקדון, שראה את העולם כ-“כדור”.

ולכן מקשה התלמוד, שאם הדברים הם כדברי רבי יונה, שהגוים למדו מן המעשה של אלכסנדר מוקדון, היה להם לצייר ביד הפסל, גם, “קערה“, מכיון שבדבריו העיד גם, שהעולם עשוי כקערה שמחזיקה את הארץ ואת היושבים עליה. שהרי הארץ יושבת על המים, והמים נמצאים בתוך קערה2). כזה: