הארץ השטוחה – פירוש המילה “כדור” במשנת חז”ל – מי ניסה לשבור את הרקיע? – מים לא מתקמרים ומתעגלים | חלק ה’
מאמר זה, הוא המשך למאמר הקודם: קישור לחלק ד’ – לחץ כאן. מתוך קונטרס “אמת מארץ תצמח“. ביאור המילה – “כַדּ֖וּר”.
מעט מן המאמר: “ודעו נאמנה קוראים יקרים, שכמו שכתבתי בפרקים הראשונים, בענין הקשור למציאות ברורה ללא שום קשר להשקפה תורנית, הדבר הכי קל, זה להפריך את הגלובוס השקרי האלילי של נאס”א, או את אלו שטוענים שהארץ היא בצורת “תפוח” לא מתגלגל. מכיון שלעולם ה-“מים” שומרים על איזון ומפלס. ומכח זה הדבר בלבד, אין מציאות בעולם ש-מים מרוכזים יכולים להתקמר או להתגבן במנוחה”.
מאת: אשר סאסי - חן שאולוב
כמובן שאיננו מתיימרים לומר שאנו יודעים את הגובה המדוייק של הרקיע. אבל לאמיתו של דבר, רבים אינם יודעים ומודעים, כי בין השנים 1958 לבין השנים 1962, התחילה ממשלת ארה”ב מבצע רחב היקף בשם “אופריישן דומיניק“, זהו מבצע שמטרתו היתה לבחון את השפעתן של פצצות כבדות על מטרות קרקע. במסגרת אותו המבצע, הם הוציאו מבצע נוסף בשם, “אופריישן פיש-בול“. המבצע התרחש על אי שנקרא, “johnston island”, שנמצא בחלקו הצפוני של האוקיינוס השקט.
אשר היה רחוק מכל צביליזציה. על האי הזה, הם הציבו משגרים, והחלו לירות טילים לעבר השמים, בניסיון להבין מה יש בשמים למעלה, ומה יקרה לטיל כאשר יגיע לגובה מסויים. מצילומי הוידאו שצולמו באותו מבצע, ניתן לראות שהטילים מתפוצצים בגובה מסויים ולא מצליחים לעלות גבוה יותר.
באותם ימים ובמקביל לאותו מבצע הנ”ל, גילה מדען בשם “ג’יימס ואן אלן”, את קיומן של חגורות קרינה גבוהה מאוד שקיימות בשמים, הוא כינה אותם על שמו, “חגורות ואן אלן”. נאס”א הודיעו לא פעם שהם לא מסוגלים לעבור את חגורות ואן אלן, למרות שאף אחד לא דיבר על זה כאשר הם “הטיסו” את האדם הראשון “לירח” לכאורה. מה שאנו יודעים היום שלא היה קיים. לאורך השנים בוצעו ניסויים נוספים שבהם ניתן לראות טילים נורים אל עבר השמים ונעצרים בגובה מסויים. בכמה מהצילומים ניתן לראות ממש איך הטילים טסים לאורך הרקיע תוך כדי שהם מגרדים אותו ומתפוצצים. נאס”א יודעים זאת, ולכן כל הטילים שלהם מגיעים לגובה מסויים, משנים את זווית הטיסה ומתרחקים לעבר הים.
בשנת 2014 בוצע ניסוי מעניין של צוות שנקרא, “go-fast”, במסגרת הניסוי הם בנו טיל, ושיגרו אותו ישירות אל עבר השמים, ללא שום הטייה או שינוי מסלול. לינק לסרטון. בגובה של 120 ק”מ הטיל נתקע במשהו ונעצר באופן פתאומי, מה שמראה ללא צל של ספק שיש חומה שעוטפת את ישוב הארץ שלא ניתן לצאת ממנה, והיא הנקראת בשם, “רקיע”. בכמה מהצילומים של פגיעת הטילים ברקיע, ניתן לראות אפקט הדומה לזריקת אבן לתוך אגם מים, שכאשר האבן פוגעת במים, המים מקבלים “שוק” ונוצר מעגל סביב האבן. כל זה מוכיח בבירור שיש רקיע מעלינו. בכל אופן מה שכן אנו יודעים, שאותו רקיע מגיע עד קצות הארץ, ונוגע ממש בקצות הארץ, כאשר נרחיב לבאר בערך “רקיע”.
אלא שחובה עלינו כעת להביא את לשונו של המהרז”ו (רבי זאב וולף ב”ר ישראל איסר איינהורן נולד סביב שנת תק”ן, בסוף המאה הי”ח בגרודנה שבליטא. בהמשך עבר לווילנה ונפטר בה בשנת תרכ”ב (1862). חיבר את הפירוש המכונה ‘מהרז”ו’ על מדרש רבה ומדרשים נוספים) למען יבין הקורא ויתברר לו דברי התוספות ע”ה. וז”ל המהרז”ו (מדרש רבה סדר בראשית פרק ו’ הלכה ח ד”ה “אותם אלהים”): “דעת חז”ל בענינים אלו ידוע, שהם סוברים שהארץ בכללה עם “ים אוקיינוס” הוא “שטחית” [ולא תפוחית], וקצוותיה [של הארץ] מגיעים עד הרקיע, כמו שמבואר בפרקי רבי אליעזר (פרק ג’) ובמסכת פסחים (צג.). [כעת הוא מסביר כיצד נראה הרקיע] והרקיע הוא כמו “כיפה כדורית” על הים. והארץ וכל הישוב שאנו רואים ויודעים, הוא מחצי העליונה של האהל. והחצי תחתונה שקוע באוקיינוס. וזהו שאמרו “מאחורי כיפה ולמעלה, או למטה”. עכ”ל.
והנה תחילה יש לומר, שמפירושו והבנתו בדברי חז”ל אתה למד, שלעולם דעת חז”ל, שהארץ וים אוקיינוס “שטוחין” הם, וכן לעולם דעת חז”ל ש-“מים” לא “מתגבנים”, או “מתקמרים”. אלא תמיד “מים” שומרים על איזון.
וכמו שהבאתי בתמונה הזו. שגם ההגיון והשכל הפשוט מורים, ש-“מים” לעולם לא מתעגלים. ולכן קוראים לחוף הים, “מישור החוף”, וכן אומרים בני אדם, “מפלס המים”. או “מפלס הים”.
ודעו נאמנה קוראים יקרים, שכמו שכתבתי בפרקים הראשונים, בענין הקשור למציאות ברורה, ללא שום קשר להשקפה תורנית, הדבר הכי קל, זה להפריך את הגלובוס השקרי האלילי של נאס”א, או את אלו שטוענים שהארץ היא בצורת “תפוח” לא מתגלגל. מכיון שלעולם ה-“מים” שומרים על איזון ומפלס. ומכח זה הדבר בלבד, אין מציאות בעולם ש-מים מרוכזים יכולים להתקמר או להתגבן כאשר הם במנוחה לכשעצמם. ונקרא מושג זה בשפה המדעית, “חוק כלים שלובים“. חוק זה אומר, שאם נשפוך מים לתוך כלים מחוברים אחד לשני, לא משנה מה תהיה צורתם ותבניתם, לעולם המים שבתוכם ישמרו על אותו המפלס. ואף אם יש ביניהם מרחק של אלפי ק”מ, לעולם הגובה ביניהם יהיה שווה, מילימטר אחד לא פחות.
ומכיון ששליש מן העולם מים, כמו שכתב באוצר מדרשים (אייזנשטיין עמוד 255). וכ”כ בספר סודי רזיי (חלק א אות ג). כמו כן כתב בספר תורה תמימה (במדבר פרק טז פסוק לג פרשת קרח): “א”ר ירמיה בן אלעזר, שלשה פתחים יש לגיהנם, אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלים”. וכ”כ רש”י על מה שנאמר בישעיהו (פרק מ פסוק יב): “מִֽי־מָדַ֨ד בְּשָׁעֳל֜וֹ מַ֗יִם וְשָׁמַ֙יִם֙ בַּזֶּ֣רֶת תִּכֵּ֔ן וְכָ֥ל בַּשָּׁלִ֖שׁ עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְשָׁקַ֤ל בַּפֶּ֙לֶס֙ הָרִ֔ים וּגְבָע֖וֹת בְּמֹאזְנָֽיִם”. ולכן נבראו פתחים לגיהנם בכל אלה המקומות, לרמוז לדבר שאין נסתר מחמתו, ואל יאמר האדם שיברח מישוב למדבר ולים או להיפך, וכמ”ש דוד המע”ה אנה מפניך אברח, והפתח שבירושלים הוא הפתח שבישוב, ומה שנתקן דוקא בירושלים, י”ל מפני שירושלים היא טבור העולם כנודע. (ע”פ תורה תמימה שם הערות אות כה’).
אם כן מן המוכרח שאותם מים שומרים על איזון לעולם. וכמו שהעומד על החוף ורואה את המים מפולסים ואינם מתעגלים, כן הדבר על זו הדרך גם ב-1 ק”מ, וכן הדין ב- 10 ק”מ כמו שכתבנו בפרקים הראשונים, וכן על זו הדרך, שעד קצה הארץ המישורית לאלפי קילומטרים, המים לעולם שומרים על איזון.
כמו כן ניתן לראות את הדוגמא הזו במה שהיו משתמשים מאז ומעולם בעניני בניה וכדומה. והוא ה-“שטיכמוס“, והינו כלי עבודה פשוט בתחום הבניה. הכלי הזה מסייע בפילוס של חלקי בניין גדולים לרבות קירות, תוספות בנייה, פרגולות, תקרות גבס ועוד. השטיכמוס עשוי צינור גמיש שקוף הפתוח בשני קצותיו שבתוכו מים הממלאים אותו כמעט עד קצותיו. אורכו של הצינור מותאם למרחק בין האלמנטים הנבנים.
השימוש בכלי מתבצע על ידי הצבת שפת פני המים שבקצה הצינור האחד בנקודה שגובהה היחסי ידוע, ובו בזמן הצבת קצה הצינור השני על גבי מישור אנכי מרוחק, וסימון שפת פני המים בצידו האחר. מאחר שפני המים בשני קצותיו של הצינור יהיו בגובה שווה, לפי חוק כלים השלובים שדברנו בו למעלה, יהיה הקו המסומן על המישור האופקי בגובה קבוע הזהה לנקודת הייחוס.
ולפיכך הדבר ברור, כי “מים” תמיד שומרים על איזון ואינם מתגבנים או מתקמרים. וכמובן אנשי הגלובוס מנסים למצוא כל מיני תירוצים להעמדה זו, ועושים כל מיני חישובים מופרכים והמצאות לא הגיוניות שבפועל אינם קיימים. ופעמים מדברים עמי אנשי “מדע” עם תארים מכובדים, ועוד לא שמעתי מהם טענה אחת משכנעת, חוץ מסיסמאות ומושגים שלימדו אותם, שלא מתבססים לכלום ברמת המציאות.
ומזו הסיבה, לא אחת יוצא שהם יוצאים “מנצחים” בראיונות, או בוויכוחים, וזאת משום שרמת המושגים שלהם היא יותר גבוהה. שהרי הרשת מלאה בנתונים על הגלובוס השקרי, ולכן רמת המושגים היא זו שנראית מנצחת. אבל השכל הישר מספיק לו ההתבוננות הפשוטה להבין האמת.
אותו הדבר לגבי “כוח משיכה” ההזוי שאינו קיים, כמו שביארנו בפרקים הקודמים, שהטעם שדברים נופלים לארץ, הוא משום שהכבד מן האוויר נופל כלפי מטה. והקל מן האוויר עולה כלפי מעלה כדוגמת בלון “הליום“. ואין שום כח שנמצא בקרקע שמושך דבר מה אליו. ודעה זו נכנסה לעולם במאות השנים האחרונות, ואין יסודה בשום דבר, ומעולם לא מצאו שום “כח משיכה”, אלא הכל השערות בלבד.
והנה כתב רש”י על הפסוק (בראשית פרק א פסוק ט): “וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יִקָּו֨וּ הַמַּ֜יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֔ד וְתֵרָאֶ֖ה הַיַּבָּשָׁ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן”. ופרש”י, “יקוו המים – שהיו שטוחין על פני כל הארץ, והקוום באוקינוס, הוא הים הגדול שבכל הימים”. עכ”ל. ומבואר מדבריו, כי קודם גילוי הארץ היו המים שטוחין ופשוטין על פני הארץ, ומה עשה הקב”ה? הקוום בים אוקינוס, והוא הים הגדול שבכל הימים, ועל ידי קיווי זה נתגלתה הארץ והיתה ראויה לישוב בני אדם. וכעין זה כתב הרמב”ן (בראשית פרק א פסוק ט): “יקוו המים מתחת השמים – היה התהום שהוא “מים ועפר” [יחדיו], כעין המים העכורים [המלוכלכים], וגזר על המים שיקוו במקום אחד מסובב כל הפאות. וגזר על העפר [שיפרד מן המים] שיעלה עד שיראה על המים וייבש, ותהיה יבשה שטוחה ראויה לישוב, וכן כתוב “לרוקע הארץ על המים”. (תהלים קלו ו). או שמא שתהיה כדורית מקצתה מגולה ורובה משוקעת אשר ידמו היונים במופתיהם הנראים או המפתים”. עכ”ל.
והנה קורא נעים, דברים אלו הם כפתור ופרח למה שכתבו התוספות לעיל, ולמה שהבאנו בשם המהרז”ו. וכעת מצאתי לרבנו אלעזר מגרמייזא, בספר סודי רזיי (חלק א אות י): “והעולם הזה עשוי ומחולק לג’ שלישים, שליש ישוב שליש מים שליש מדבר. והארץ ממקום מזרח תקופת טבת שהיא מערבית דרומית, גבוהה עד לרקיע הזה, והגובה עגול הוא סביב כנגד שפת ים אוקיינוס מכל צד, וזה הגובה דבוק הוא מסביב סביב מקצה מזרחי דרומי ועד מערבי דרומי”. עכ”ל. והרי שלכולם היה ברור שהעולם הזה דומה לבריכה שמסביב יש דבר התוחם אותו, והוא הקערה הנזכרת שראה אלכסנדר מוקדון.
שוב ראיתי במדרש (בראשית רבה פרשה ד סימן ה פרשת בראשית): “הרקיע דומה ל-“בריכה” [הכוונה שהרקיע כולל המים התחתונים דומה לבריכה עם כיפה, ולעולם לשון “בריכה” נופל על “מים אגורים ותחומים”], ולמעלה מן הבריכה כיפה, ומחמת שהבריכה מזעת טיפים עבות, והן יורדין לתוך מים המלוחים, ואינן מתערבין”. וכתב בפירוש המהרז”ו (שם ד”ה “ולמעלה מן הבריכה כיפה”): “כמו שאמרו בתענית (פרק ראשון) “כמין קובה יש לרקיע שממנה גשמים יורדים”, פירוש שהמים עומדים כאהל שיש בו חלל. ומה שאמרו “מחמת שהבריכה וכו'”, כלומר, הרקיע עם המים התחתונים דומה לבריכה עם כיפה. שהמים התחתונים הוא “ים אוקיינוס”, והוא כמו “בריכה”. והרקיע “כדורית” כמו כיפה על הבריכה. [כוונתו שהרקיע אינו מרובע אלא עגול כמו בתמונה למטה]. ומהלחלוחית והאדים העולים מן הבריכה, כיפת הרקיע מזעת. וחוזרים ויורדים למטה לתוך הבריכה. והעננים שואבים מאותם מי אוקינוס שהם מלוחים, ומי המטר מתוקים. והמתיקות נוצרת מן הסיבה שהיו המים ברקיע, וכשירדו וחזרו לתוך ים אוקיינוס לא התערבו בו, אלא עמדו בפני עצמם בתוך הים, והעננים שואבים מן המים המתוקים שירדו מן הרקיע.
ולקמן אמרו, “שמימי אוקיינוס בין קצות הארץ לקצות השמים. וקצות השמים הם על מימי אוקיינוס פרושים, שנאמר (תהלים פרק קד פסוק ג): “הַ֥מְקָרֶֽה בַמַּ֗יִם עֲֽלִיּ֫וֹתָ֥יו הַשָּׂם־עָבִ֥ים רְכוּב֑וֹ הַֽ֝מְהַלֵּ֗ךְ עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ”. וכ”כ בחידושי הרד”ל (בראשית רבה פרשה ד סימן ה פרשת בראשית). ע”ש. והנה מה שאמר דוד המלך “המקרה במים עליותיו“. כתב המצודת דוד, “המקרה – עשה תקרת עליותיו במים, והם המים העליונים אשר מעל השמים שהם כתקרה לעלייה“. וכ”כ הרד”ק, “המקרה במים עליותיו. יש מפרשים כי רמז בזה על המים מעל לרקיע”. ומה שהמשיך וכתב, “ואין חכמי המחקר מודים בזה שיהיו מים מעל לרקיע, ופירשו בענין אחר המים אשר מעל לרקיע (שם פסוק ז)”. עכת”ד. והנה נראה שזה הדבר רק על דעת חכמי מחקר הגוים, ובוודאי שדבריהם אינו כלום לעומת דברי רבותינו ז”ל. ולצערנו הרב רבים נמשכו אחר דעותיהם הכוזבות, וזו הסיבה לקלקול שנוצר ברבות השנים, ואין דעתם כלום כל זמן שסותרים את רבותינו ז”ל, ואת המציאות הנראית לעין כל.
עד כאן מאמר ה’ מתוך קונטרס “אמת מארץ תצמח”. המשך במאמר הבא
מאת: אשר סאסי. חן שאולוב ס”ט.