.

***

“האם חובה לקשור תפילין של יד על האצבע האמצעית”

הנה, מאמר זה נתעוררתי לכתוב, לאחר שתלמיד חכם מארה”ב כתב לי כך: “שוב שלום, בקשר לליפוף הרצועה של יד על האצבע, נראה שלפי הרמב”ם לא צריך ללפפה, ומה שכתב [=הרמב”ם] “עד אצבע צרדה”, כוונתו רק לתת שיעור מינימלי לאורך הרצועה של היד.

וייתכן שזה משתי סיבות שמוזכרות בגמרא:

1. שתהא קשירה תמה, כשאדם קושר יותר נאה שיעשה זאת בצורה שלימה.
2. שתשמישי קדושה יש בהם קדושה, ולכן צריך שיהיה להם שיעור מינימלי שהוא עד אצבע צרדה.

.

באופן אישי כבר תקופה שאיני מלפף על האצבע, אלא על כף היד מאחר ששיעור הרצועה ארוך מספיק.

.

וזו דעת המקובלים בעניין:

“סדר הנחת התפילין בתחילה יקשור תש”י בזרועו השמאלי על הקיבורת ויכסה זרועו בטלית כדי שתהא הנחת תפילין בהצנע. ואח”כ יכרוך הרצועה סביב זרועו ז’ כריכות כנגד שבעה נערות הראויות לתת לה כמבואר אצלינו עניינם. ואחר שיכרוך הז’ כריכות אז יניח תש”ר ולא קודם הכריכות ואחר שכבר הניח תש”ר שהוא בעלה אז יתן לה הבעל קדושין שה”ס כריכות הרצוע’ סביב האצבע האמצעי הנקרא אמה כדרך הטבעת העגול של הקידושין הניתן באצבעה וצריך לכרוך שם ג’ כריכות והכריכה העליונה תהיה בפרק האמצעי של האצבע הזה” (שער הכוונות, דרושי תפילין דרוש ה)”. ע”כ דבריו.

.

ונשיב ונבחן האם דבריו אמת או לא. וגם נתייחס ל-“שער המשגלים” של ויטאל המכשף הידוע, ונוכיח את מינותם של המקובלים שר”י בסוף זה המאמר.

.

“כתיבה תמה – עשיה תמה”:

בכדי להבין ענין זה כמו שצריך על בוריו, צריך לדעת, שה’ יתברך במאמרו בתורה, ציוה עלינו לעשות את עשית סת”ם (ספר תורה תפילין ומזוזות) שיהיה הכל בגדר הנקרא, “תמה“. ומה הוא “תמה“? כמו שאמר (דברים פרק יח פסוק יג פרשת שופטים): “תָּמִ֣ים תִּֽהְיֶ֔ה עִ֖ם יְיָ֥ אֱלֹהֶֽיךָ“. ומה הוא, “תמים“? ביאר אונקלוס, “שלים תהי בדחלתא דיי אלהך”. ומבואר שפירוש המילה, “תמים“, הוא “שלם” ולא חצוי, שלם ולא פרוד, וכן על זו הדרך.

ולכן אמר ה’ בענין כתיבת ועשיית הסת”ם (דברים פרק ו פסוק ט פרשת ואתחנן): “וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזֻז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ”. ומדוע לא אמר, “וּכְתַבְתֶּם“?, מדוע קיבלנו במסורה שהאותיות, “תם” במילה, “וכתבתם“, נקודות במשמעות של, “תם” מלשון שלם? להורות שתהיה כתיבת הסת”ם, “תמה”, כלומר, שתהיה מהודרת, מושלמת ולא חצויה, שהאותיות יהיו כתובות בפאר והדר, ביופי מושלם, שיהיו האותיות שלימות ולא מפורדות, אפילו שלעיני המתבונן האות נראה מחוברת, אמנם אם אינה מחוברת בדיו, כתיבה זו אינה נקראת, “תמה“. ויוצא שחל חיוב על עם ישראל לא רק לכתוב סת”ם, אלא כאשר אדם כותב, עושה, חובה עליו לעשות את זה בגדר, “תם”.

וכן אמרו בספרי (ספרי דברים פרשת ואתחנן): “וכתבתם, כתב שלם, מיכן אמרו, כתב לאלפים עינים ולעינים אלפים, לביתים כפים ולכפים ביתים, לגמלים צדים ולצדים גמלים, לדלתים רישים לרישים דלתים, להיהים חיתים לחיתים היהים, לווים יודים ליודים ווים, לזיינים נונים לנונים זיינים, לטיתים פיפים לפיפים טיתים, לכפופים פשוטים לפשוטים כפופים, למימים סמכים לסמכים מימים, לסתומים פתוחים לפתוחים סתומים, כתב לפרשה סתומה פתוחה לפתוחה סתומה, כתב שלא בדיו או שכתב שירה כיוצא בה או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו“. ע”כ.

וכן מבואר בתלמוד (תלמוד בבלי מסכת שבת דף קג עמוד ב): “וכתבתם – שתהא כתיבה תמה“. ע”כ. ומבואר יוצא, שרק מפני שנאמר בתורה, “וכתבתם”, בניקוד המשמיע על משמעות, “שלם”, למדים אנו שהכתיבה צריכה להיות שלימה!

.

“וקשרתם – קשר תם”:

ועל אותו משקל של הענין, אמר ה’ בתורה (דברים פרק ו פסוק ח פרשת ואתחנן): “וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל־יָדֶ֑ךָ וְהָי֥וּ לְטֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ”. ומדוע לא אמר, “וּקְשַׁרְתֶּ֨ם“? כמו שאמר במקום אחר (דברים פרק יא פסוק יח פרשת עקב): “וְשַׂמְתֶּם֙ אֶת־דְּבָרַ֣י אֵ֔לֶּה עַל־לְבַבְכֶ֖ם וְעַֽל־נַפְשְׁכֶ֑ם וּקְשַׁרְתֶּ֨ם אֹתָ֤ם לְאוֹת֙ עַל־יֶדְכֶ֔ם וְהָי֥וּ לְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֵיכֶֽם”. אלא שבוודאי רצה ה’ ללמד אותנו, שגם קשר התפילין צריך להיות שלם ולא חצוי, שלם ולא טלאים טלאים, שלם כולו ולא קשור באמצעיתו וכו’.

ואמרו רבותינו האמוראים בתלמוד (תלמוד בבלי מסכת מנחות דף לה עמוד ב): “אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף [=אביי היה יושב לפני רב יוסף], איפסיק ליה רצועה דתפילי [=כאשר הוא בא להניח תפילין ומתח את הרצועות, נקרעו ונחתכו לו הרצועות], א”ל [=שאל אביי את רב יוסף]: מהו למיקטריה? [=האם אוכל לקשור אותם את הרצועות אחד לשני ולהמשיך להניח תפילין בצורה כזו?]  א”ל: ” וּקְשַׁרְתָּ֥ם” כתיב, [=ציווה ה’ יתעלה] שתהא קשירה תמה [=שלימה]”. ע”כ. ומכאן למדים אנו, שחייב שרצועות התפילין יהיו שלימות ולא מחוברות מכמה חלקים, כלומר רצועה אחת שלימה ולא שתים מחוברות.

.

“שיעור אורך רצועה של תפילין יד”:

ובתלמוד למדו שיש שיעור הכשר לאורך הרצועה של היד, שאם לא היה באורך מסויים, אין נחשב למניח אותם שהניח תפילין. כלומר, זה לא נחשב ל-קשירה שציוה ה’ בתורה. כמו שאמרו (תלמוד בבלי מסכת מנחות דף לה עמוד ב): “… מכלל [=מכאן אנו למדים] דאית להו שיעורא [=שיש שיעור מסויים לאורך רצועת התפילין, שאם לא יהיה שיעור מסויים לאורך הרצועה, לא תחשב הנחה זו לקשירה שציוה ה’ בתורה]. וכמה שיעורייהו? אמר רמי בר חמא אמר ר”ל: עד אצבע צרדה“. ע”כ.

והנה מבואר, שענין אצבע צרדה נאמר רק לענין “שיעור אורך רצועה” בלבד, שנדע איך כשרותה, כלומר, רבותינו לא אמרו שצריך לקשור את הרצועה על האצבע וזה חלק מתהליך ההנחה של התפילין! אלא אצבע צרדה נאמר בתלמוד, רק ללמד את השיעור הכשר לאורך הרצועה בלבד! ומדברי התלמוד הזה, יוצא שדבריו של התלמיד חכם בראש הדברים הם נכונים ונכוחים! ויתכן שבזמנים עברו, מעולם לא היה בעם ישראל מנהג לקשור באופן קבוע את רצועות תפילין של יד על האצבע! ולא שאני אומר שזה אסור לעשות כן, אלא שלא יחשוב אדם שזה חובה! ויש אנשים שלא נוח להם להניח תפילין בצורה כזו שהאצבע האמצעית קשורה, ולכאורה יכולים הם לכרוך רק סביב כף היד באופן שיש להם רצועה עם אורך כשר.

.

ויתירה מזו יש לומר, שראוי לעשות כן, כלומר יתכן ויהיה ראוי לא לקשור את התפילין על האצבע כלל, שלא נדמה למינים הארורים שעשו זיווגים ומשגלים מכריכת הרצועה סביב האצבע כפי שנראה בהמשך.

.

וכתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג הלכה יב): “וכיצד עושין הרצועות [=של התפילין?], לוקחין רצועה של עור רחבה כאורך השעורה [1 ס”מ רוחב. בתפילין שלנו היום הרצועה מגיעה לרוחב 1.5 ס”מ ואף יותר]. ואם היתה רחבה מזו השיעור כשרה. [=עד כאן לגבי כשרות רוחב הרצועות]. ואורך רצועה של ראש [=מידת כשרותה נמדדת בזה], כדי שתקיף את הראש ויקשור ממנה הקשר ותמתח שתי הרצועות מכאן ומכאן עד שיגיעו לטבור או למעלה ממנו מעט. [2.5 מטר אורך רצועה בממוצע לכל התפילין של הראש]. ואורך רצועה של יד [=מידת כשרותה נמדדת בזה], כדי שתקיף את הזרוע [=שעליו מניח התפילין, הקפה אחת] ויקשור ממנה הקשר [באותו המקום], ו[משם] תמתח רצועה אחת על [=עד] אצבע אמצעית [=שהאצבע האמצעית הוא המקום הארוך ביותר ממקום הנחת תפילין עד סוף היד, ולכן השיעור נמדד דווקא באצבע זו], ויכרוך ממנה על אצבעו שלוש כריכות ויקשור [=אם מדד את רצועות התפילין, ויש בהם אורך זה, הנחתו כשירה]. ואם היו הרצועות ארוכות יתר על שיעורים האלו, כשרות“. ע”כ.

ומן ההלכה הזו מבואר, שהרמב”ם הבין מדברי התלמוד, שהתלמוד לא בא ללמד בענין “אצבע צרדה” כיצד מניחין תפילין של יד! אלא בא ללמד את האדם מה השיעור הכשר לרצועות תפילין של יד. והשתמשו באצבע צרדה רק בגלל שזה המקום הארוך ביותר והסופי של היד כפי שאמרו רבותינו בתלמוד. וכאשר יש שיעור כזה של רצועה לאדם כפי שכתב הרמב”ם, בוודאי שהנחת תפילין הזו, היא בגדר, “וקשרתם”. ונמצא, שאין שום חיוב לקשור בשעת ההנחה על אצבע צרדה, אלא החובה היא לקשור היטב את התפילין עצמם על הזרוע, ומשם יכול לעשות מה שהוא רוצה. אם רוצה לקשור עוד כמה קשרים סביב הזרוע ולהשאיר שם, הרשות בידו, אם רוצה לעשות את כל הקשרים באותו המקום, הרשות בידו, אם רוצה לקשור.

.

במילים אחרות, במעשה “הנחת” התפילין יש שתי תנאים:

א) הנחת התפילין במקום הראוי.

ב) קשירה והידוק התפילין במקום הראוי.

.

ומה שאמרו בתלמוד בענין תפירת הרצועות או קשירתן, פסק רבינו וכתב (רמב”ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג הלכה יט): “רצועה שנפסקה אין קושרין אותה ואין תופרין אותה אלא מוציאה וגונזה ועושין אחרת, ושיורי הרצועה פסולין עד שיהא ארכה ורחבה כשיעור או יתר עליו וכו'”. ע”כ.

.

וכתב רבינו (רמב”ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד הלכה א-ב): “היכן מניחין תפילין? … ושל יד קושר אותה על שמאלו על הקיבורת והוא הבשר התופח [=המתנפח בשעת עשיית שריר], שבמרפק שבין פרק הכתף ובין פרק הזרוע שנמצא כשהוא מדבק מרפקו לצלעיו תהיה תפלה כנגד לבו ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך“. ע”כ.

והנה, רבינו לא דיבר מעבר לקשירה והידוק התפילין על בשר התופח, לא דיבר כלום בענין מעשה ההנחה, נמצא כי הנחת התפילין של יד מושלמת מיד בקשירת התפילין והידוקן על הבשר התופח. וכמו שמבואר מדברי רבינו (רמב”ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד הלכה ו): “מי שבירך להניח תפילין וקשר תפילין של יד אסור לו לספר ואפילו להשיב שלום לרבו עד שיניח של ראש, ואם שח הרי זו עבירה וצריך לברך ברכה שנייה על מצות תפילין ואחר כך מניח של ראש”. ע”כ. ושימו לב לדבריו של רבינו, “וקשר תפילין של יד אסור לו לספר“, כלומר, עצם הקשירה עצמה מעיד על סיום הנחת תפילין של יד, ולא כריכת הרצועות במקום אחר, לא בפרק כף היד, ולא בפרקי האצבעות.

וכן מבואר עוד יותר ממה שכתב רבינו (רמב”ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד הלכה ז): “תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן ואפילו חולץ ולובש כמה פעמים ביום, וכל המצות כולן מברך עליהם קודם לעשייתן, לפיכך צריך לברך על התפלה של יד אחר הנחה על הקיבורת קודם קשירתן, שקשירתן זו היא עשייתן“. ע”כ.

ומבואר שקשירת התפילין של יד על מקום בשר התופח הוא העשיה עצמה, ויכול מיד לאחר מכן להניח תפילין של ראש. ובקשר לרצועה של היד, יכול לעשות עמה מה שרוצה היכן שרוצה, ואין כל חיוב לקשור לא על הזרוע, לא על פרק כף היד, ולא על האצבעות, אלא החיוב הוא בענין עשיה ומעשה ההנחה, הוא להדק את התפילין היטב לבשר התופח שבזרוע!

.

וכעת קצת מובן ומסתדר לגבי ברכת כהנים, שהרי ששה דברים מעכב בברכת כהנים, ואחד מהם הוא ענין נטילת הידיים. וכמו שכתב רבינו (רמב”ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק טו הלכה ה): “טומאת הידים כיצד, כהן שלא נטל את ידיו לא ישא את כפיו אלא נוטל את ידיו עד הפרק כדרך שמקדשין לעבודה ואחר כך מברך שנאמר שאו ידיכם קדש וברכו את יי’, והחלל אינו נושא את כפיו לפי שאינו בכיהונו”. ע”כ. ואיך יטול הכהן את ידיו כאשר התפילין קשורות.

.

וכן מצאתי מפורשות בדברי רבינו בתשובה [שגם אותה ניסו לזייף ולטייח] שכתב (תשובות הרמב”ם מהדורת בלאו חלק ב’ תשובה קנט’): “… כריכת הרצועה על הקיבורת היא הקשר שנאמרה עליו “קשירה” [האמורה בתורה] ואצלה נגמר חיוב הברכה. [כלומר השלמת הנחת התפילין נגמר בקשירה והידוק הבית של היד סביב הבשר התופח]. אבל קשירת הרצועה על האצבע, היא אחרי הברכה, ובה תהיה [=שיעור מדידת] “קשירה תמה”. ואין הקשר על האצבע מוכרח“. ע”כ. והנה המילים, “ואין הקשר על האצבע מוכרח“, זוייפו וטוייחו, כלומר לא הובאו בהמון מהדורות של רבינו. וזאת מפני העובדה, שאם קשר זה לא מוכרח ואין הוא חובה, משמע שהרמב”ם בוודאות לא היה “קבליסט” כמו שטוענים עליו שונא ציון ורבותיו הארורים! וכבר השבתי עליהם במאמרים אלו.

.

ושימו לב לעיוות הנורא שבדברי רבינו הטהור. כאשר המינים הסירו את המילים, “ואין הקשר על האצבע מוכרח“, קורא התשובה עלול לחשוב שקשירת רצועות התפילין של יד על האצבע, יש בזה קיום קשירה תמה בכל יום. כלומר, אם לא יקשור הרצועות על האצבע, יש בזה פחות הידור! וזה אינו! כי רבינו היתה כוונתו במילים אלו, “אבל קשירת הרצועה על האצבע [מה שיש מנהג לקשור קשירה על האצבע, אינו משום חיוב כלל, ולכן] היא אחרי הברכה. [אלא] ובה תהיה [אנשים שרוצים למדוד האם רצועות התפילין שלהם כשרות, היו נוהגים לכרוך את רצועות התפילין על האצבע, להורות שהתפילין שלהם כשרות, כי בה תהיה שיעור מדידה] קשירה תמה”. ע”כ.

ולכן סיים רבינו וכתב, “ואין הקשר על האצבע מוכרח“. וצריך להבין את משמעות המילים האלו של רבינו. כי יכל לסיים ולומר, “אינו חובה“! אבל סיים ואמר, “אינו מוכרח“, כלומר אפילו אין בו צורך ל-הידור, כי אין בזה שום הידור ולא חובה, ולכן לא הזכיר במעשה הנחת התפילין בספר משנה תורה בענין זה מאומה! אלא כריכת הרצועה על האצבע הוא כלי שמשמש לכשרות רצועות אורך התפילין! ולכן היה חשוב למינים להסיר את המילים הללו של רבינו.

ומדוע? שאם כריכת רצועות תפילין של יד על האצבע כל כך פועלות בעליונים נצורות כמו שטוענים המקובלים שר”י, כיצד רבינו הרמב”ם כותב שאינו מוכרח כלל!!?? אלא בוודאי כי שלחו המינים הללו ידם בכתבי רבינו, והיא הנותנת הגדולה ביותר לומר, שאין צורך לקשור שום כריכות במעשה הנחת התפילין סביב האצבע, אלא לאחר שסיים האדם לקשור ולהדק את הקשר סביב הבשר התופח, שם נגמר הנחת תפילין של יד לגמרי!

.

ולכן הטור מעיד על אביו הרא”ש שזה המעשה שהיה עושה (טור אורח חיים הלכות תפילין סימן כה): “וראיתי לא”א ז”ל שמיד אחר שקשר של יד על הזרוע היה מניח של ראש קודם שהיה כורך הרצועה סביב זרועו שהיה אומר כיון שברכה שניה חוזרת גם על של יד ומטעם זה אין להפסיק ביניהם יש למעט ההפסק בכל מה שיוכל והכריכה סביב הזרוע אינה מן המצוה הילכך טוב לאחר אותה עד לאחר שיניח ש”ר וכל שעה שמניחם ביום מברך ואפי’ נשמטו ממקומם וממשמש בהם להחזירם למקומם צריך לברך”. ע”כ. והנלמד מדבריו, שכל מה שמוסיפים קשירות סביב הזרוע וכו’, הכל הוא משום נוחות ולא משום חובה. ואם בדבר שאין בו חובה כלל לא מן התורה, לא מן המשנה ולא מן התלמוד, כיצד המקובלים שר”י טוענים שקשירה סביב האצבע פועלת בעליונים? וכי הראשונים מבעלי המשנה והתלמוד והגאונים וכו’ לא פעלו בעליונים? אלא בוודאי כי כל דבריהם הבל מהובל וסוטים גמורים הם מדרך התורה ומצוותיה!

.

ומה שכתב הטור (טור אורח חיים הלכות תפילין סימן כז): “והרצועה יכרוך אותה סביב זרועו עד שיגיע לאצבע האמצעי וכורכה סביבו שלש פעמים”. כל זה הוא לענין “שיעור הרצועה“, כלומר שכאשר יגיע לאצבע צרדה, ויכרוך ממנה שלוש פעמים, אז ידע כי התפילין שלו ראויות להנחה. וכך הבין השולחן ערוך שכתב (שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן כז סעיף ח): “אורך רצועה של יד כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר ותמתח על אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אצבעו שלשה כריכות ויקשור. ונוהגין העולם לכרוך על הזרוע ששה או שבעה כריכות”. ע”כ.

והרי לך מתוך שכתב, “אורך רצועה של יד“, שגם הוא הבין שכל הענין הזה של הכריכה סביב האצבע, הוא רק לענין שיעור הכשרות, ואין חובה לכך כלל. ומדוע הבאתי את לשונותיהם של הטור והשולחן ערוך? על מנת שהקורא יבין את גודל העיוות הנורא, ואת אי החובה לקשור בכל יום את רצועות תפילין של יד סביב האצבע. ואיני אומר שאדם לא יכול אם רוצה בכך, אלא הטענה שלי היא פשוטה, אם הדבר אינו חובה, כיצד המקובלים עשו מזה הדבר טקס? ואם הדבר חובה למקובלים ואינו חובה לעם ישראל, זה אומר שתורתם תורת מינות!

.

ומה שכתב השולחן ערוך שנוהגין העולם לכרוך ששה או שבעה כריכות, זה או כי כך היה המנהג בזמנם על פי המקובלים שר”י, או שהשולחן ערוך ידע כי כך מנהג המקובלים וכתב כן בשולחנו. ושוב, חבל שהביא בשולחנו מנהג זה שאין לו בסיס בשום מקום.

.

“דברי שער כוונות המשגלים וההזרעות”:

כי כבר ראינו שכתב ויטאל בשער כוונות המשגלים בזה”ל, “סדר הנחת התפילין, בתחילה יקשור תפילין של יד בזרועו השמאלי על הקיבורת, ויכסה זרועו בטלית [=מה? למה? איפה כתוב בתלמוד או בראשונים הנאמנים לתלמוד, שצריך לכסות הזרוע בטלית? והטמטום טענתו עמו, שלדעתו צריך להסתיר את התפילין של יד, כי התפילין של יד זה משל לאשתו של הבורא נוקבא!], כדי שתהא הנחת תפילין בהצנע [=מה שכתב “הצנע”, הנה אין כוונתו מבחינה שכלית, כי לא שייך הצנע במצוה זו כלל, אלא כתב כן מבחינה מסטית, כלומר על מנת להצניע את אשתו של הבורא אלהים נוקבא מכוחות המזיקים!!]. ואח”כ יכרוך הרצועה סביב זרועו ז’ כריכות כנגד שבעה נערות הראויות לתת לה [=לאשתו של אלהים! אתם שומעים את ספר המשגלים הזה? לא מספיק שהפכו את כל המצוה ל-מטאפורית, ובכך הם אפיקורסים גמורים! כפי שכתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות מלכים פרק יא הלכה ג): “… ועיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן, וכל המוסיף או גורע, או שגלה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן, הרי זה בודאי רשע ואפיקורוס”. ע”כ.

כלומר, מי זה נחשב למגלה פנים בתורה? מי שהפך את המצוות למטאפוריה ומאגיה, כלומר מי שהפך את המצוות לפועלים ענינים בעולמות העליונים וכל כיוצא, וכל שכן על אחת כמה וכמה, למי שטען שהמצוות משפיעות על האל יתברך או על חלקיו! ורבינו כותב על הסוג הראשון, “רשע ואפיקורוס“!

ולא לחינם במהדורות הבאות (משנה תורה מפרשי יד החזקה שנת הדפסה תשס”ו  – משנה תורה שם טוב תשמ”ב – משנה תורה ירושלים תשס”ז): הושמטו המילים הללו: “וכל המוסיף או גורע, או שגלה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן, הרי זה בודאי רשע ואפיקורוס“. ואם תשאלו מפני מה הושמטו ביד מכוונת מילים אלו? התשובה פשוטה! מכיון שכל ספרי הקבלה ובראשם הברית החדשה הזוהרית, הפכו את מצוות ה’ למטאפוריה והוציאו אותם מפשוטם! ולכן דאגו בהמון מהדורות כמו שכתבנו במוסגר מקורותיהם, דאגו להסיר את המילים הללו מדברי הרמב”ם!

ולכן לא די בכך לויטאל שעשה את הקשירות של התפילין למטאפוריה, לא מספיק שהכריכה סביב הזרוע אינה חובה, אלא ספר המשגלים הזה כותב, שבקשירת הרצועה סביב הזרועה, ישנם שבעה נערות! לא נהרות, אלא נערות! כמה טינוף בספר אחד, וכותב ויטאל על ענין נערות אלו], כמבואר אצלינו עניינם. [ונסביר בהמשך מה ענין הנערות].

ואחר שיכרוך הז’ כריכות אז יניח תפילין של ראש ולא קודם הכריכות [=שהרי אם יניח התפילין לפני הכריכות כמו שמשמע מדברי הרמב”ם וכן מוכח ממה שהיה נוהג הרא”ש, בכך יגרום שהנערות לא יכינו את המלכה אלהים נוקבא לאשתו של הבורא, לכן מזהיר המכשף, שיזהר האדם לא לנהוג כדעת הרא”ש חלילה, שאם ינהג כמוהו, נמצא הפרעה בזיווג אצל האל!!

וכמו שמסביר], ואחר שכבר הניח תפילין של ראש, שהוא בעלה [=אתם שומעים? בעל ואשה בשמים!! בעל ואשה בשייכות של תפילין של יד ותפילין של ראש!! בעלה של אלהים נוקבא הטמאה הקבלית! לא יאומן, בעל ואשה בשמים!! בעל ואשה ביחוס אל הבורא!! מינות לכל דבר!!

ומסביר ויטאל, שלאחר מכן, אחר שהאדם קשר ז’ כריכות, והניח תפילין של ראש, רק] אז יתן לה הבעל [=אלהים קצר אפים יתן לאשתו אלהים נוקבא] קדושין [=קידושין? מה?? קידושין כלפי שמיא? מינים ארורים ונגעלים!! וכיצד נגרם קידושין אלו?] שהוא סוף כריכות הרצועות סביב האצבע האמצעי הנקרא אמה, כדרך הטבעת העגול של הקידושין הניתן באצבעה, וצריך לכרוך שם ג’ כריכות והכריכה העליונה תהיה בפרק האמצעי של האצבע הזה” (שער הכוונות, דרושי תפילין דרוש ה)”. ע”כ דברי מינותו של שער המשגלים וההזרעות.

ומבואר שסוף מעשה קשירת רצועות התפילין על האמה, הם הם הקידושין עצמם, ורק אז תתכן ההתחברות בין אלהים קצר אפים לאלהים נוקבא!!

.

נמצא לפי דברי טמטומו, שבעלי התלמוד, המשנה, הגאונים וכל הראשונים שלא היו כורכים סביב האצבע שהרי אינה מן החובה, כולם גרעו מהזיווגים העליונים של ויטאל המכשף ורבו הלא קדוש!! אתם שומעים כמה מינות? אתם מבינים כמה חרפה? הכיצד יעלה על הדעת דברים כאלו? וכי רבותינו הראשונים, המאירי, הרמב”ם, הרס”ג, הרד”ק, הרא”ש, הרי”ף, היו מדברים בצורה של חרפה כזו כלפי שמים? היתכן כדבר הזה? כל ספרי הקבלה הארורה וספר הברית החדשה הזוהרית בראשם, הכל לפח האשפה של ההיסטוריה!! בלי לבחול בשום אמצעי

.

והדבר ברור, כי אין חובה לעשות שום קשירות וכריכות בתפילין של יד, אלא חובה לקשור ולהדק את בית התפילין על מקום הבשר התופח, וכל אחד יעשה כפי שנוח לו. ומעתה והלאה, בלא נדר, אני איני עושה הכריכה סביב האצבע, והכל בכדי להתרחק מן דרכם של המינים הללו שר”י.

.

והנה אע”פ שרציתי לסיים את המאמר בנקודה זו, בכל זאת רציתי לבדוק את דברי מינותם של הרשעים הללו שחירפו כלפי שמים, והפריע לי מאוד הענין של, “שבע נערות”, כי המון בני אדם חושבים שמדובר בנהרות, כלומר במשל לשפע נובע וכו’, אבל המכשפים הללו כתבו “נערות”, כלומר ישנם דימוי לדבר מסויים באלוהות של המקובלים, אשר דומה למעשה נערות.

.

“מה פירוש ז’ נערות בדברי הזוהר”:

והנה מקור הדברים הם בברית החדשה הזוהרית הטמאה והארורה (זוהר – בראשית פרשת בראשית א מאמר ויצר וגו’ כל חית השדה אות רעז). ולפני שנציג את הדברים, נקדים ונבאר את דברי טומאתו:

אמר ה’ בתורה (בראשית פרק ב פסוק כ – כה): “וַיִּקְרָ֨א הָֽאָדָ֜ם שֵׁמ֗וֹת לְכָל־הַבְּהֵמָה֙ וּלְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּלְכֹ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה וּלְאָדָ֕ם לֹֽא־מָצָ֥א עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ: וַיַּפֵּל֩ יְיָ֨ אֱלֹהִ֧ים׀ תַּרְדֵּמָ֛ה עַל־הָאָדָ֖ם וַיִּישָׁ֑ן וַיִּקַּ֗ח אַחַת֙ מִצַּלְעֹתָ֔יו וַיִּסְגֹּ֥ר בָּשָׂ֖ר תַּחְתֶּֽנָּה: וַיִּבֶן֩ יְיָ֨ אֱלֹהִ֧ים׀ אֶֽת־הַצֵּלָ֛ע אֲשֶׁר־לָקַ֥ח מִן־הָֽאָדָ֖ם לְאִשָּׁ֑ה וַיְבִאֶ֖הָ אֶל־הָֽאָדָֽם: וַיֹּאמֶר֘ הָֽאָדָם֒ זֹ֣את הַפַּ֗עַם עֶ֚צֶם מֵֽעֲצָמַ֔י וּבָשָׂ֖ר מִבְּשָׂרִ֑י לְזֹאת֙ יִקָּרֵ֣א אִשָּׁ֔ה כִּ֥י מֵאִ֖ישׁ לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת: עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד: וַיִּֽהְי֤וּ שְׁנֵיהֶם֙ עֲרוּמִּ֔ים הָֽאָדָ֖ם וְאִשְׁתּ֑וֹ וְלֹ֖א יִתְבֹּשָֽׁשׁוּ”.

.

לפי השיקוץ, מה שאמר, “ויפל ה’ אלהים תרדמה“, אלו שני אלהים, ה’ הראשון זה אלהים אבא, ואלהים השני הכוונה לאלהים אמא. הם החליטו להפיל תרדמה על האדם, ומה היא אותה תרדמה? אורך הגלות. כלומר לפי דברי השיקוץ, מלבד זה שיש כמה אלהים, הנה לדעתו של המטורף הזה, מי שגוזר את הגלות זה שני אלהים הנקראים, “אבא” ואלהים “אמא”. הם אלו שגוזרים גלויות, כלומר, אין בחירה לבני אדם! והגלות תלויה בהחלטות ומעשים של כמה אלהים בשמים!

וכמו שאמר השיקוץ בלשונו: “בעת ההיא, דהיינו בעת שלא מצא עזר, כנ”ל. ויפל ה’ אלקים תרדמה וגו’, ה’ אלקים היינו או”א [=לדעתו של השיקוץ, יש כאן ריבוי אלוהות, מכיון שאמר, ה’, מדוע אמר אלהים? אלא מפרש, שיש שני אלהים, אלהים אבא, ואלהים אמא], תרדמה פירושו גלות … ויקח אחת מצלעותיו, מצלעותיו דמאן, אלא מאלין עולמין דמטרוניתא נטלו או”א חד מנייהו: שואל על הכתוב, ויקח אחת מצלעותיו מצלעותיו של מי לקח ואומר, אלא מאלו הנערות של המטרוניתא לקחו או”א אחת מהן“. ע”כ. ומכאן אנו למדים, שיש שבע נערות של מטרוניתא, שכבר למדנו שעל פי התלמוד זו שרה גויה, אבל השיקוץ מכנה את מערכת האלוהות ואת הבל הספירות כשבע נערות!

ומסביר העילג, שמה ענין “מצלעותיו”? אלא מלמד ששם בצלעות היתה נמצאת אחת מהנערות של המטרוניתא, ואחת מהם זו היא!

.

ובמקום אחר כתב השרץ (זוהר – שמות פרשת ויקהל מאמר מי עלה שמים וירד אות נג): “… והמטרוניתא שהיא המלכות [=אלהים נוקבא], אינה ראויה לבא לבעלה [=אלהים קצר אפים], אלא באלו בתולות עלמות, הבאות עמה ומנהיגות אותה, עד שמגעת לבעלה, ז”א. [=כלומר, אין כח לאלהים נוקבא להגיע ולדבוק בבעלה אלהים קצר אפים, אלא בעזר שבע נערות שמביאות אותה אליו], … וכל כך למה, הוא להביאה להתחבר בבעלה [=אלהים] קצר אפים”. ע”כ.

.

ובמקום אחר כותב העילג (פירוש הסולם לזוהר – שמות פרשת ויקהל מאמר כוונת התפלה אות קט): “ובסדורא דצלותא וכו’: ובסדר התפלה, בתקון ההוא של תפלה דמיושב [=תיקון? התפילה באה לתקן את הבורא? מבינים כמה ספר האופל השחית דת דעת עמינו?], דהיינו מברכת יוצר אור ולמעלה, עד תפלת שמונה עשרה, שהיא בעמידה. התקינו כל אלו העלמות, דהיינו ז’ הנערות של המלכות (כמ”ש לעיל אות נ”ג ע”ש) וכל אלו שלה, וכל אלו מתקשטים עמה. לאחר שנתקן הכל ונסתדר, כשמגיעים לאמת ויציב, אז מתתקן הכל, היא והעלמות שלה, עד שמגיעים לגאל ישראל. ואז צריכים הכל לעמוד על מעמדם … משום כשאדם מגיע לאמת ויציב, והכל כבר נתתקן, העלמות נושאות המלכות, והיא נושאת עצמה אל מלך העליון, שהוא [=אלהים] קצר אפים. כיון שמגיעים לגאל ישראל, אז מלך הקדוש העליון נוסע במדרגותיו, דהיינו בסדר ג’ קוין, המאירים רק בסוד הנסיעה, (עי’ בשלח ל”ט ד”ה וג’). ויוצא לקבל אותה, את המלכות.

ואנו, מפני מלך העליון, צריכים לעמוד על מעמדינו באימה וברעדה, כי אז מושיט לה ימינו, שהוא בברכת מגן אברהם … ואח”כ מתחבקים שניהם יחד בנשיקין [=מתחבקים? מתנשקים? כל זה כלפי האל!!! ימח שמו של ספר האופל הטמא], שהוא בברכת האל הקדוש … עתה שמלך העליון והמלכות הם בחבור בחדוה באלו הנשיקין, מי שצריך לשאול שאלות ובקשות ישאל כי אז הוא שעת רצון”. ע”כ. כלומר, עצם גרימת עונג ותענוג רצוף לבורא יתברך על ידי בני אדם, מביא אותם לקבל טובות הנאה ממנו, שעל ידי זיווגו עם חלק מעצמותו, זה פותח את השפע לקבל הברכות! כמה חרפה וכמה בושה! אוי לעם ה’.

.

ע”כ כתבתי מאמר זה ממני חן שאולוב ספרדי טהור.