.

הנה, לאחר שהוכחנו במאמר הקודם, ש-“פרע” ראש, הכוונה לענין גילוי השיער ופיזורו באופן שאינו צנוע אצל האשה וממה שנהגו בנות ישראל הטהורות. ודעו, כי בתקופת הזמן הזו מפרסום המאמר הראשון למאמר השני הזה, אספתי וקיבצתי עוד כמה ראיות לדברים אשר העלתי וכתבתי במאמר הראשון, ואשתדל להציג אותם במאמרים הבאים.

וכעת הבוא נבוא לענין מקור חיוב כיסוי הראש לאשה נשואה. ובחקירה הזו אשר תתפרס על כמה מאמרים, אחקור, האם חיוב כיסוי הראש הוא מן התורה, או שמא חיובו מחכמים שעשו היקש מסויים ולמדו כן ממה שנאמר בתורה, “ופרע את ראש האשה”. ולכאורה, במצב כזה, גם הם יודו שאין חיוב כיסוי הראש מן התורה ממש, אלא רק זכר שמצאו בלבד לענין חשוב זה. נחל במלאכה – “בשם ה’ אל עולם”.

.

***

“מקור החיוב לכיסוי הראש – ההבדל בין דת יהודית לדת משה”

הנה אמרו חז”ל במשנה (מסכת כתובות פרק ז משנה ו): “ואלו יוצאות שלא ב[דמי] כתובה, [אשה נשואה] העוברת על דת משה, ו[אשה נשואה, העוברת על דת] יהודית. ואיזו היא [אשה נשואה שתקרא עוברת על] “דת משה”? [אשה אשר] מאכילתו [את בעלה] שאינו מעושר [=כלומר שגורמת לבעלה לעבור על איסורי תורה המפורשים בכתוב], ומשמשתו נדה [=כלומר שלא באמת טבלה לטהרתה, והיא מכחשת בו. וגורמת לו לעבור על איסור תורה המפורש בכתוב], ולא קוצה לה חלה, ונודרת ואינה מקיימת. [=עוברת על איסורי תורה המפורשים בכתובים].

ואיזוהי [=איזו עבירה תעבור אשה נשואה ותקרא שעוברת על מנהגי] “דת יהודית”? [=דת יהודית הכוונה למנהגי צניעות שנהגו בנות ישראל, ללא שום קשר לקבלת התורה, וכל זמן שתעבור על אותם הדברים המובאים במשנה זו, תעבור על מנהגי צניעות בנות ישראל. ומהן, אשה נשואה ש]-יוצאה וראשה פרוע, וטווה בשוק [בזרועות מגולות והוא חרפה לה], ומדברת עם כל אדם. אבא שאול אומר, אף [=כלומר, אשה נשואה] המקללת יולדיו [=אביו ואמו] בפניו [=בפני בעלה, תקרא שעוברת על דת יהודית]. רבי טרפון אומר, אף הקולנית [עוברת על דת יהודית], ואיזו היא [נחשבת] “קולנית”? לכשהיא מדברת בתוך ביתה [ומשמשת עם בעלה], ושכניה שומעין קולה”. ע”כ.

וראשית כל, כבר כאן אציין, שמוכרח לומר מתוך דברי המשנה, שעניני “דת משה” הם הדברים שהאשה תעבור עליהם, ותהיה חייבת בהם מן התורה, כלומר שאם תעשה אותם, תעבור עבירות מן התורה. ועלינו לזכור דבר זה היטב לצורך ההמשך, כי כאשר ידבר רבינו הטהור הרמב”ם בהלכותיו, ויכתוב, “דת משה“, נדע כי כל מה שכתב בענין זה, הבין שהם איסורים מן התורה, ואף אם אינם מפורשים בכתוב. ושים ליבך היטב על כך וזכור זאת.

וכעת אני אקדים ואומר, שמה שרבי יהודה הנשיא לא מנה את ענין כיסוי ראש האשה בעניני “דת משה” במשנה, הוא מן הסיבה שרבי יהודה הנשיא מנה במשנה רק את האיסורים הכתובים שמפורשים בתורה, ומכיון שכיסוי ראש לא נאמר בו חיוב מן התורה במפורשות לאשה נשואה, לכן רבי יהודה הנשיא לא מנה אותו בכלל “דת משה”. וכאשר רבינו הטהור הרמב”ם כתב את ספרו משנה תורה, כלל את ענין כיסוי הראש בכלל “דת משה”! ומדוע? מכיון שמסקנת התלמוד שכיסוי ראש לאשה נשואה הוא חיוב מן התורה, אלא שהוא לא מפורש ממש בכתוב! ולכן רבינו ממסקנה זו שבתלמוד, אכן יכול הוא לכתוב שאשה נשואה היוצאת בלא כיסוי שמראה על היותה אשת איש, עוברת בכך על דת משה, כי סוף סוף מסקנת התלמוד שאכן מחוייבת היא מן התורה בכיסוי ראש, אלא שלא מפורש בכך ממש.

ולכן מחוייבים אנו לומר, כי בוודאי יש הבדל גדול בין עניני “דת משה“, שהם אותם הדברים הקשורים בקשר ישיר לקבלת התורה, כולל הדברים שקיבלו בקבלה ממשה מסיני בפירוש התורה והלכותיה, לבין מה שנקרא, “דת יהודית“, שכן בשום מקום בתלמוד ולא במשנה, לא נזכר במקום אחר ענין זה של, “דת יהודית“. מה שמוכיח ללא שום ספק, כי דברים אלו אינם אסורים מן התורה ואף לא נרמזים בה, וגם מנהגי דת יהודית הוא לא איסור של חכמים! אלא מכיון שדברים אלו גורמים לרינון אצל בני אדם מפאת מנהג בנות ישראל הצנועות, וכאשר עוברת בת ישראל הנשואה על דבר זה, מוציאה שם רע על משפחתה ומשפחתו של הבעל, ועל ילדיה, לכן מתוקף דבר זה, אמרו חז”ל שאפשר אדם שיוציא את אשתו בלא כתובתה אם רוצה בכך.

שכן כל אשה, וכל שכן אשה נשואה, היוצאת בשיער פזור לכל עבר, לרשות הרבים, אפילו יש עליה מטפחת על חלק הראש העליון או התחתון, ובזה ניכר לכל שהינה אשה נשואה ללא כל ספק, אע”פ כן, ללכת בשיער פזור בצורה שחצנית, דבר זה הוא מנהג שאצל בנות ישראל היה נחשב לדבר לא צנוע. וכל אשה יהודית שהיתה יוצאת בשיער פזור, היו בנות ישראל מגנות דבר זה והיה חרפה אצלן, מה שאין כן אצל שאר גויי הארץ. ולכן כאשר אשה נשואה יוצאת בשיער פזור לרשות הרבים, אפילו אם יוצאת ועל ראשה כיסוי על החלק העליון של הראש, אבל שאר השיער פרוע ומפוזר מאחורה או לצדדים לכל עבר, דבר זה מוציא שם רע על הבעל ועל ילדיו, וגורם הרס וחורבן למשפחתו, ומדוע? כי כביכול מוציאה עצמה ממה שנהגו בנות ישראל הכשירות, ומראה עצמה כרוצה למשוך לב הגברים.

ומתוקף זה הדבר אמרו, שזה הבעל, אם אין אשתו שומעת לו, ורוצה לגרש את האשה הזו וחושש על דמי כתובתה, יכול בעבור סיבה זו לגרש את אשתו ולא ישלם לה דמי כתובתה, מכיון שהוא בשעה שקידש את זו האשה, לא קידש אותה על מנת שתעשה לו שם רע ותגרום לרינון עליו ועל משפחתו. שכן כל הדברים שהוא יתחייב לה בכתובתה, הם תקפים רק באשה שאינה גורמת לרינונים על בעלה ועל משפחתו וכו’.

ולכן אמרו חז”ל בכיוצא בזה, שזו הטווה בשוק וזרועתיה מגולות, וזו המדברת עם כל אדם ברחוב, וזו המקללת יולדיו של בעלה בפניו, שמראה בכך שאין לה בושת פנים, אע”פ שכל אלו הדברים לכשעצמם, אינם אסורים לא מן התורה ולא מחכמים, אלא מכיון שזה הוא מנהג בנות ישראל הכשירות וכל שכן הנשואות, שזה חרפה להם, ואם תעשה אחד מן הדברים הללו, תגרום לרינונים על הבעל ועל משפחתו! ולכן נקראו דברים אלו דווקא בשם, “דת יהודית“. והוא מנהג הנשים היהודיות שנהגו כן לפני קבלת התורה. כך נראים הדברים על פניו.

.

***

“מה הוא “דת יהודית” ומה מקורו?“

ויראה לי אני הכותב, שבנות ישראל הטהורות למדו דבר זה או נהגו דבר זה מן תמר הצדקת אשר נאמר עליה כך (בראשית פרק לח פסוק יב – טו פרשת וישב): “וַיִּרְבּוּ֙ הַיָּמִ֔ים וַתָּ֖מָת בַּת־שׁ֣וּעַ אֵֽשֶׁת־יְהוּדָ֑ה וַיִּנָּ֣חֶם יְהוּדָ֗ה וַיַּ֜עַל עַל־גֹּֽזֲזֵ֤י צֹאנוֹ֙ ה֗וּא וְחִירָ֛ה רֵעֵ֥הוּ הָעֲדֻלָּמִ֖י תִּמְנָֽתָה: וַיֻּגַּ֥ד לְתָמָ֖ר לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֥ה חָמִ֛יךְ עֹלֶ֥ה תִמְנָ֖תָה לָגֹ֥ז צֹאנֽוֹ: וַתָּסַר֩ בִּגְדֵ֨י אַלְמְנוּתָ֜הּ מֵֽעָלֶ֗יהָ וַתְּכַ֤ס בַּצָּעִיף֙ וַתִּתְעַלָּ֔ף וַתֵּ֙שֶׁב֙ בְּפֶ֣תַח עֵינַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר עַל־דֶּ֣רֶךְ תִּמְנָ֑תָה כִּ֤י רָאֲתָה֙ כִּֽי־גָדַ֣ל שֵׁלָ֔ה וְהִ֕וא לֹֽא־נִתְּנָ֥ה ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה: וַיִּרְאֶ֣הָ יְהוּדָ֔ה וַֽיַּחְשְׁבֶ֖הָ לְזוֹנָ֑ה כִּ֥י כִסְּתָ֖ה פָּנֶֽיהָ”.

.

והנה מכאן למדים אנו שני דברים חשובים:

.

א) מפשט הכתוב עולה, שלעולם לא נהגו בנות שרה אמנו וממשיכיה ב-“כיסוי הפנים” בחוץ, מה שנקרא “רעלה“, אלא רק הזונות בלבד. שכן מה שכסתה תמר את פניה, היה משום שיחשוב יהודה שהיתה זונה אשר משכירה עצמה לזנות. אלא שלדעת רבותינו בתלמוד, תמר בבית חמיה, היתה נוהגת בצניעות יתירה, והיתה מכסה גם פניה בבית חמיה. ולכן כאשר עמדה בדרך וראה אותה יהודה בפניה ממש ומצאה חן בעיניו, לא הכירה יהודה, כי מעולם לא ראה פניה. וצמד המילים, “כסתה פניה” חוזר על מה שנהגה בבית חמיה, ולא במה שנהגה כאשר ישבה בפתח עינים. כל זה לפי רבותינו בתלמוד.

כמו שאמרו (תלמוד בבלי מסכת מגילה דף י עמוד ב): “דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: אמוץ ואמציה אחים הוו. מאי קא משמע לן? – כי הא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה, זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים. מנלן – מתמר. דכתיב ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה. משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה? אלא: משום דכסתה פניה בבית חמיה ולא הוה ידע לה, זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים. מלכים – מדוד, נביאים – דאמר רבי לוי: מסורת בידינו מאבותינו: אמוץ ואמציה אחים היו. וכתיב חזון ישעיהו בן אמוץ”. ע”כ. והנה דרשה זו של רבי יונתן יתכן ואינה מוסכמת לכל, אלא דבריו הם בגדר רעיון מוסרי על מידת הצניעות שהיתה בתמר. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו.

.

ב) עוד נראה מכאן, כי תמר נהגה מנהג צניעות בנות ישראל הכשירות, ואע”פ שיצאה לבחוץ ועמדה במקום שאין דרך בנות ישראל בנות האמהות הטהורות לעמוד, שהוא בפתח עינים, כי עשתה זאת על מנת לפתות את יהודה. עם כל זה לא יצאה בפיזור השיער ממש, ובכך שמרה על צניעותה, ולכן הדגיש הכתוב ואמר, “ותכס בצעיף“, כלומר שכסתה את פיזור שערות ראשה שלא יראה לכאן ולכאן, ועשתה יותר ממה שצריך. ובוודאי שהיתה ללא כיסוי המכסה את כל ראשה. כי אם היא היתה עם כיסוי על ראשה העליון כאחת הנשואות השייכות לבעל, כיצד יעשה יהודה עוולה כה חמורה?! הרי אם ניכר שהיא אשת איש, כיצד יעלה על הדעת שהוא יבוא אליה או יגש אליה בכלל לענין מעשה? כמו שהעיד הכתוב על צדקותו ואמר (בראשית פרק לח פסוק טז פרשת וישב): “וַיֵּ֨ט אֵלֶ֜יהָ אֶל־הַדֶּ֗רֶךְ וַיֹּ֙אמֶר֙ הָֽבָה־נָּא֙ אָב֣וֹא אֵלַ֔יִךְ כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י כַלָּת֖וֹ הִ֑וא וַתֹּ֙אמֶר֙ מַה־תִּתֶּן־לִּ֔י כִּ֥י תָב֖וֹא אֵלָֽי”. והנה מכאן למדים אנו שיהודה היה זה שניגש אליה, ולא ידע כי היא כלתו. ולעולם לא יתכן שניגש יהודה לאשה המראה סממן ששייכת לאיש אחר!

ולכן פשוט הדבר, או שתמר יצאת בלי כיסוי ראש והיה שערה אסוף, אלא ששמה על עצמה צעיף על מנת שלא יראה שלימות פניה כפשט הכתוב, כי אז יכירה יהודה. ואף אם תאמר ששמה על עצמה רעלה, אין כאן חשש שיחשוב יהודה כי אשת איש היא, מכיון שנשים נשואות לא שמות רעלה על פניהם, וזה מנהג הנשים הפרוצות המתביישות במעשה ששוכרות עצמם לזנות.

ולדרשה המובאת בחז”ל, אשר מעלה שהיתה תמר בגילוי פנים, יש לומר שראתה לשים את הצעיף מפאת ב’ סיבות, הסיבה הראשונה הוא משום שיתכן שצעיף זה היה היכר לנשים המשכירות עצמם לבעילת זנות. והסיבה השניה, יתכן לומר, שלא רצתה שיראה פיזור שערות ראשה לכל, וכל זה עשתה משום מנהג הנהוג בבנות הצנועות באותו מקום של יהודה, שבנות יהודה לא הולכות בפיזור השיער לעולם.

ואם היא היתה הולכת כן, כלומר בפיזור שיער, היה יהודה מתרעם עליה מאוד, כי היתה פורצת גדר המנהג. ואם תקשה עלינו ותאמר, מדוע לא הלכה באיסוף השיער ותו לא? התשובה היא פשוטה, משום שהיתה שומרת יבם, ונראה כי בזמניהם היו נוהגות הנשים הנשואות לכסות ראשן על מנת שיכירו שהם שייכות לאיש, וכן כל אותם הנשים שאסורות על אחרים, כגון שומרת יבם ואשת איש, היו נוהגות בהיכר של כיסוי ראש, על מנת שלא יזמינו עצמם לזנות, וכמו שנהוג בזמנינו. ולכן לא רצתה תמר ללכת ממש כמו הנשים הרווקת באיסוף השיער, אלא ראתה לצאת בשיער גלוי, באופן שלא יראה כי אשת איש היא, אלא שכסתה את החלק של פיזור השיער בצעיף, וגם את פניה על מנת שלא יכירה, ובכך לא פרצה גדרי הצניעות ממש, ולא היתה כאחת הפנויות.

ויש קצת ראיה לדברי ממה שכתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות אישות פרק א הלכה ד): ” … קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה [=פנויה, גרושה, אלמנה] בשוק, אם רצה הוא והיא, נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו, וזו היא הנקראת קדשה, משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר (דברים כ”ג): “לא תהיה קדשה מבנות ישראל”, לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין, לוקה מן התורה, מפני שבעל קדשה”. ע”כ. והרי שקודם מתן תורה כך היה מנהג לעשות, ולא חטא יהודה בשום דבר! כי הכל הולך אחר כוונת הלב והמחשבה, וכבר העיד הכתוב שלא ידע כי היא כלתו.

ואמרו במדרש (בראשית רבה פרשה ס סימן טו פרשת חיי שרה): “שתים הם שנתכסו בצעיף וילדו תאומים, רבקה ותמר, רבקה, ותקח הצעיף, תמר, ותכס בצעיף ותתעלף“. ע”כ. ואצל תמר היה השבח שעשתה מעשה בניגוד לחפצה ורצונה, והיה לה לסבל גדול ונורא לשים עליה סממן שהיא כאחת שמשכירה עצמה לזנות, אלא שכיוונה לשמו יתברך, ולכן זכתה. ובכל אופן ראינו כי שמרה על גדרי צניעות המקום.

ונראה לי שלא רק אצל יהודה ותמר היה המנהג כן. אלא כך היה מנהג שרה אמנו, האמא הראשונה של עם ישראל. כמו שמבואר בכתוב כאשר הגיע רבקה למקומו של יצחק (בראשית פרק כד פסוק סה פרשת חיי שרה): “וַתֹּ֣אמֶר אֶל־הָעֶ֗בֶד מִֽי־הָאִ֤ישׁ הַלָּזֶה֙ הַהֹלֵ֤ךְ בַּשָּׂדֶה֙ לִקְרָאתֵ֔נוּ וַיֹּ֥אמֶר הָעֶ֖בֶד ה֣וּא אֲדֹנִ֑י וַתִּקַּ֥ח הַצָּעִ֖יף וַתִּתְכָּֽס“. וכאשר הגיע רבקה לביתו של יצחק ולסביבת מקומו, נהגה כמנהג המקום, וכסתה את ראשה, מכיון שכבר נקנתה בשליחות אליעזר עבד אברהם. ובשכר ששמרה על מנהג בנות ישראל הטהורות, ממשיכות דרכו של אברהם אבינו ושרה אמנו, זכתה שיצאו ממנה תאומים.

וכמובן אציין כאן כעת, שכל מה שכתבתי בענין תמר ומקור מנהג “דת יהודית” זו השערה שלי בלבד אני הכותב, שלפי דעתי, צמד המילים, “דת יהודית” נרמז והובא מענין תמר ויהודה. וכמובן אין לזה הכרח, אלא שכמו שכתבתי, יתכן שדווקא נהגו הנשואות או שומרות יבם בכך, והיא אע”פ שרצתה לעשות בתחבולה, לא ראתה לפרוץ לגמרי את גדרי הצניעות. בכל אופן מה שבטוח, שלמנהגי “דת יהודית”, אין שום קשר כלל לקבלת התורה, שכן נהגו בזה אף לפני קבלת התורה, מצד השכל הישר והתבונה המחשבתית. שאם תאמר שזהו דבר שקבלנו במעמד התורה, מדוע השתנה מקורו מ-“דת משה“, ל-“דת יהודית“? ומדוע אין עליו מסורת שאכן כך התקבל? ושלא נדבר על העובדה שבמשנה כלל לא מופיע ענין כיסוי הראש! אלא מופיע רק ענין פריעת הראש, שהוא פיזור השיער כמו שלמדנו עד עתה.

ואם תאמר שמנהגי, “דת יהודית” הם דברים שנתחדשו לאחר קבלת התורה, מי התיר לחדש דבר ולקבוע להלכה דבר שלא נהגו בו בזמן קבלת התורה? ואם הדבר הובא במשנה בתור סעיף המקנה לבעל לגרש את האשה ללא דמי כתובתה, בוודאי שלא נוסף לאחר קבלת התורה. אלא ברור ופשוט הדבר, כי צמד המילים, “דת יהודית“, ידבר רק על מה שנהגו אמותינו הטהורות במידת הצניעות, לפני קבלת התורה, שכן בזכות נשים צדקניות נגאלנו ובזכות צדקתן אנו נגאל. איך שלא יהיה, אף אם נאמר שמנהג “דת יהודית” נתחדש לאחר קבלת התורה, החמירו חז”ל בענין זה מפני שהוא סממן לפריצת גדרי צניעות, כלומר אם אשה נשואה הולכת בשיער פזור ושחצני, דבר זה כלפי השומרות את דת משה, אע”פ שלא קיבלו דבר זה במעמד הר סיני, בכל זאת בושה היא להם, ולכן איך שלא יהיה, דבר זה הוא בגדר, “מנהג” שנהגו ותו לא!

בכל אופן, ענין חיוב כיסוי הראש, אין לו שום קשר לעניני דת יהודית, ובוודאי שאינו בעבור מנהג, “צניעות”, אלא בא להורות על היותה אשת איש או שומרת יבם על מנת להשים גדר! וכל זה על מנת לא לתת מכשול ולחלל חלילה את הארץ. ונמצא, שאם אשה יוצאת עם כיסוי שמקנה לה הוראה שזו האשה היא אשת איש, אף שיוצאת וראשה פרוע, אין היא עוברת על דת משה כפי שנלמד בהמשך.

.

***

“דת יהודית = גדר צניעות בלבד”

וכתב רבינו הטהור (פירוש המשנה לרמב”ם מסכת כתובות פרק ז משנה ד): “ואמרו, “ראשה פרוע“, ואפילו היתה מטפחת על ראשה. ו[מה שאמרו שיוצאת שלא בכתובה, כל זה] בתנאי שתצא בה לשוק [=שנמצאים בו המון בני אדם], או למבוי מפולש [=שגם בו נמצאים ובוקעים בני אדם]“. ע”כ. והנה מבואר מדבריו הברורים של רבינו, שבכל אופן שיהיה, אסור לאשה על פי מנהג בנות ישראל, מה שנקרא, “דת יהודית“, לצאת לשוק שראשה “פרוע“, כלומר שהשיער הוא מפוזר לכל עבר.

ויש כאן מעט דיוק לשוני שכך הוא הדבר, מרצף לשונו של רבינו שכתב, “… ראשה פרוע, ואפילו …”. כלומר ממילת, “ואפילו“, למדים אנו, שמדין “דת יהודית“, אין צריך שהשיער יהיה מכוסה, אלא צריך שיהיה אסוף בצורה צנועה, שכן אם תסבור שצריך מטעם “דת יהודית” מטפחת שמכסה ראש ממש, לא שייך לומר, “ואפילו“! אלא בוודאי כי מילת, “ואפילו“, ידבר על אותם נשים נשואות מכיון שאנו מתעסקים במסכת כתובות! ואותם נשים נשואות חשבו שבזמן שיש כיסוי ראש על החלק העליון של הראש, ובכך ניכר בוודאי כי אשת איש היא, בזה יהיה לה מותר לצאת עם שיער פרוע לכל עבר, כזה – כמו בתמונות המובאות כאן.