.

***

“תגובה לנחות העילג שחולק על חז”ל – אמיתות התורה שבעל פה”

לפני כחודש פורסם סרטון בערוץ היוטיוב, “דע מה שתשיב לאפיקורס“, תחת הכותרת: “סוף סוף סרטון ברור שמוכיח שהתורה שבעל פה זה שקר“. והנה הלינק לפניכם – לחצו כאן. ומופיע סרטון זה בסוף המאמר כאן למטה.

ובתחילת הסרטון, העילג המדבר מציין, שהוא בא לחלוק על חז”ל ולהוכיח שהם שקר, וכל מה שכתבו רבותינו הטהורים, המציאו ובדו דברים מעצמם, וחלקו על התורה שבכתב. אלא שהחולק בעל הסרטון הודיע כי עושה זאת בדרך ארץ ולא בצורה גסה.

וראשית כל יש לשאול, היכן כל הרע-בנים אוהבי המאגיה ושוחריה לקום ולהגן על התורה שבעל פה מפני הנחותים הללו? מדוע לא הכנתם סרטון תגובה אשר משיב לטענותיו של העילג הנ”ל? האם זו לא מהסיבה שהם בעצמם מחרפים את חז”ל על ידי החזקתם בספר הטמא מפי הגבורה הזוהר הארור, שצריך להזהיר בכל בית ישראל ממנו? אלא בוודאי כי התורה שבעל פה אינה מעניינת אותם, כי כל מה שהם מגינים על ספר האופל הוא בגלל שפוחדים על מעמדם, ממונם, אושרם ועושרם! וקרוב יום אידם!

והנה מה שטען העילג שהוא בא לחלוק על חז”ל בדרך כבוד, דבר זה לא מעלה ולא מוריד, מכיון שהדרך כלל לא חשובה, אלא עצם הטענה שלא קיימת “תורה שבעל פה”, כלומר עצם הטענה שלא קיבלנו הסברים על התורה שבכתב, היא לכשעצמה כפירה בתורה עצמה! ולהיפך, אם הוא בטוח שהתורה שבעל פה היא שקר וחז”ל הרסו לכולנו את החיים, אסור לו לדבר בדרך ארץ! שכן אין קנאת ה’ בליבו! והרי וודאי כי העילג הנחות יודע את ההשלכות לכך ומנסה להתייפייף.

וכתב רבינו הטהור (סנהדרין י’ א’ פירוש המשנה): “… והיסוד השמיני הוא [שנאמין כי ה]-תורה מן השמים. והוא, שנאמין שכל התורה הזו הנמצאת בידינו היום הזה היא התורה שניתנה למשה, ושהיא כולה מפי הגבורה, כלומר שהגיעה עליו כולה מאת ה’ הגעה שקורים אותה על דרך ההשאלה דבור, ואין יודע איכות אותה ההגעה אלא הוא עליו השלום אשר הגיעה אליו, ושהוא במעלת לבלר שקורין לפניו והוא כותב כולה תאריכיה וספוריה ומצותיה, וכך נקרא מחוקק … וכן פירושה המקובל גם הוא מפי הגבורה, וזה שאנו עושים היום צורת הסוכה והלולב והשופר והציצית והתפילים וזולתם היא עצמה הצורה שאמר ה’ למשה ואמר לנו, והוא רק מוביל שליחות נאמן במה שהביא, והדבור המורה על היסוד הזה השמיני הוא אמרו, “בזאת תדעון כי ה’ שלחני וכו’ כי לא מלבי” … ויסוד התשיעי הביטול, והוא, שזו תורת משה לא תבטל, ולא תבוא תורה מאת ה’ זולתה, ולא יתוסף בה, ולא יגרע ממנה, לא בכתוב [=תורה שבכתב] ולא בפירוש [=תורה שבעל פה], אמר לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו”. ע”כ.

והוסיף וסיים רבינו בסוף עיקרים אלו, “וכאשר יפקפק אדם [=רק יפקפק] ביסוד מאלו היסודות, הרי זה יצא מן הכלל, וכפר בעיקר, ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה’ אשנא וכו'”. עכ”ל. כלומר הכופר בתורה שבעל פה שהוא ביאור כוונת התורה ומצוותיה, ומעלה על דעתו שאין דבר כזה תורה שבעל פה, נחשב לו כאילו אומר שאין ה’ בעולם, ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות! וחובה עלינו לשנאותו!

אלא שדינו של העילג מן הסרטון הנחות, בהרבה יותר חמור משאר בני אדם. מכיון שהוא מעיד בתחילת הסרטון שהוא גדל בבית על אדני התורה, והמובן מכאן, שלא קיבל מאבותיו שהתורה שבעל פה היא שקר, אלא על ידי שחשב ותר במחשבתו הגיע למסקנה זו. וכתב רבינו הטהור (רמב”ם הלכות ממרים פרק ג הלכה א – ב): “מי שאינו מודה בתורה שבעל פה אינו זקן ממרא האמור בתורה, אלא הרי זה בכלל האפיקורוסין ומיתתו בכל אדם. מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה, מורידין אותו ולא מעלין, והרי הוא כשאר כל האפיקורוסין, והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין, שכל אלו אינם בכלל ישראל. ע”כ.

ושמא תחשוב בדעתך, שמי שהטעה אותו שכלו, יהיה הוא כתינוק שנשבה? על זה כותב רבינו (שם הלכה ג): “במה דברים אמורים? באיש שכפר בתורה שבעל פה במחשבתו ובדברים שנראו לו, והלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות לבו, וכופר בתורה שבעל פה תחילה כצדוק ובייתוס וכן כל התועים אחריו. אבל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם, הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות שהרי הוא כאנוס ואף על פי ששמע אח”כ שהוא יהודי וראה היהודים ודתם, הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם. כך אלו שאמרנו האוחזים בדרכי אבותם הקראים שטעו, לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה”. ע”כ.

והנלמד מכאן, שכל מי שלא קיבל דעה כפרנית מאבותיו בטעות וחוסר הבנה בסיסי במסורת, אלא הלך אחר שכלו וכפר בדברי חז”ל ובמעתיקי השמועה איש מפי איש. הרי הוא ממרה ואפיקורוס גמור! וחייב אני לציין כאן, כי אין הבדל בין הנחות הזה בסרטון הנ”ל לבין כת מכשפי האופל ובעלי הקבלה החדשה האלילית והממאירה! כי גם הם חולקים על התורה שבעל פה, אלא שמראים עצמם כאילו שלא! ואחר העיון הטוב יוכח ויובהר לכל אחד, כי ספר האופל לא רק שחולק על התורה שבעל פה, אלא מבזה בזיון גדול! והם יותר חמורים מן הקראי הנחות הזה! ונבאר דבר זה במקומו הראוי לו.

.

***

“הוכחה ראשונה – במספר ארבעים”

הוכחתו הראשונה שהתורה שבעל פה היא שקר, הוא ממה שנאמר בתורה (דברים פרק כה פסוק א – ג פרשת כי תצא): “כִּֽי־יִהְיֶ֥ה רִיב֙ בֵּ֣ין אֲנָשִׁ֔ים וְנִגְּשׁ֥וּ אֶל־הַמִּשְׁפָּ֖ט וּשְׁפָט֑וּם וְהִצְדִּ֙יקוּ֙ אֶת־הַצַּדִּ֔יק וְהִרְשִׁ֖יעוּ אֶת־הָרָשָֽׁע, וְהָיָ֛ה אִם־בִּ֥ן הַכּ֖וֹת הָרָשָׁ֑ע וְהִפִּיל֤וֹ הַשֹּׁפֵט֙ וְהִכָּ֣הוּ לְפָנָ֔יו כְּדֵ֥י רִשְׁעָת֖וֹ בְּמִסְפָּֽר אַרְבָּעִ֥ים יַכֶּ֖נּוּ לֹ֣א יֹסִ֑יף פֶּן־יֹסִ֨יף לְהַכֹּת֤וֹ עַל־אֵ֙לֶּה֙ מַכָּ֣ה רַבָּ֔ה וְנִקְלָ֥ה אָחִ֖יךָ לְעֵינֶֽיךָ”. וחז”ל אמרו במשנה (מסכת מכות פרק ג משנה י): “כמה מלקין אותו? ארבעים חסר אחת, שנאמר (דברים כ”ה) “במספר ארבעים“, מנין? שהוא סמוך לארבעים! רבי יהודה אומר, ארבעים שלמות הוא לוקה, והיכן הוא לוקה? את היתירה בין כתפיו“. ע”כ. והעילג טוען, שמה שנאמר בתחילת המשנה, הוא פירוש מעוות של חז”ל! מדוע? כי נאמר בתורה “מפורש” שהשופט מכה את הרשע “ארבעים” יכנו!

והנה אף שהעילג הנחות מהסרטון מבין שהבנת חז”ל כאן היא מושלמת, מכיון שנאמר, “במספר ארבעים“, ולא נאמר, “ארבעים במספר“! ומשמע שהוא סמוך לארבעים ולא ארבעים ממש! בכל זאת העילג טוען שחז”ל על ידי פירושם לא מקיימים את הכתוב בתורה! וטוען שרבי יהודה דבק בתורה שבכתב יותר מן החכמים! שהרי רבי יהודה אומר, “ארבעים שלימות“! והנחות העילג בסרטון לא הבין שלשיטתו גם רבי יהודה חולק על התורה! כי לא כתוב בתורה לשנות את ההכאה, ומפני מה רבי יהודה לשיטתו כופר בתורה שבכתב וטוען שאת היתירה מכין רק בין כתפיו? כלומר שאת מספר הארבעים מכה בין כתיפיו? והנחות העילג לא שם לב לכך מרוב העיוורון שסימא את עיניו והלך אחר שרירות ליבו לחלוק על רבותינו בעלי המשנה שהיא קבלה סדורה מפי ה’ יתברך למשה בסיני!

וכתב רבינו הטהור בפירוש משנה זו (רמב”ם מסכת מכות פרק ג משנה יא): “אילו אמר [הכתוב] “ארבעים במספר”, היה צריך שיהו [ארבעים] שלמים. וכיון שהקדים [הכתוב] “במספר”, רצה בזה שלא ילקה אכסרה אלא במספר, [כלומר] כפי יכולת סבלו, כמו שאמר [בכתוב] “כדי רשעתו“. ואמרו אחר כך “ארבעים“, רוצה לומר, שתכלית ההלקאה ארבעים, כפי שנאמר בקבלה. חכמים אומרים כיון שהמלקות אינה אלא לפי יכולת סבלו [כמו שמבואר בכתוב] ולא יותר על ארבעים, לא נלקהו ארבעים, ונשאיר את המכה הזו האחת סייג, כמו שיתבאר שחובה לנקוט בסייג במיעוט המכות. ור’ יהודה אינו סובר כן. ואין הלכה כר’ יהודה“. ע”כ. והנה הנחות העילג טוען בסרטון בנחרצות, “ולא פחות“. אמנם בכתוב לא נאמר אלא רק, “לא יוסיף“, ולא נאמר, “לא תגרע“!

.

***

“הוכחה שניה – פתיל תכלת”

נאמר בתורה (במדבר פרק טו פסוק לז – לח פרשת שלח): “וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת“. והעילג טוען, ש-“חז”ל” שינו ממה שכתוב בתורה במפורש. כי כתוב, “פתיל תכלת”, משמע “פתיל אחד” ולא שנים! ובאמת שאיני מבין בכלל מה היא הקושיה? חז”ל מעולם לא דנו בענין כמה חוטי תכלת צריך לשים בציצית! וכיצד תורת הראשונים ומחלוקת בהבנה נהפכה לחז”ל? עילגות לשמה!

.

***

“הוכחה שלישית – אין אשה כשירה לדון – כיצד דבורה הנביאה היתה שופטת?”

הנה העילג שוב משרבט שטויות ואומר שחז”ל חולקים על התורה שבכתב! ומדוע? מפני שחז”ל מעלים בכמה מקומות, שאשה פסולה להעיד, ופסולה לדון בנושא משפט. כמו שאמרו (תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק ג הלכה ט): “נאמר כן שני ונאמר להלן וישארו שני אנשים מה להלן אנשים ולא נשים אף כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים. הרי למדנו שאין האשה דנה ולא מעידה“. ומהיכן ראייתו שחז”ל חולקים על התורה “שבכתב“? מזה שנאמר בספר שופטים (שופטים פרק ד פסוק ד – ה): “וּדְבוֹרָה֙ אִשָּׁ֣ה נְבִיאָ֔ה אֵ֖שֶׁת לַפִּיד֑וֹת הִ֛יא שֹׁפְטָ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּעֵ֥ת הַהִֽיא: וְ֠הִיא יוֹשֶׁ֨בֶת תַּֽחַת־תֹּ֜מֶר דְּבוֹרָ֗ה בֵּ֧ין הָרָמָ֛ה וּבֵ֥ין בֵּֽית־אֵ֖ל בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיַּעֲל֥וּ אֵלֶ֛יהָ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַמִּשְׁפָּֽט“. והנה תחילה יש להשיב, כי באמת איני מבין את קושייתו של העילג! שהרי ספר שופטים זהו לא תורה שבכתב! זהו תורה שבעל פה! וכיצד הוא מאמין לתורה שבעל פה שזה ספר שופטים? וכיצד הוא מביא ראיה מן התורה שבעל פה להוכיח שהתורה שבעל פה היא שקר?

ולעיקר קושיית העילג, הדבר כלל אינו קשה. בזמן דבורה הנביאה, לא היה מי שיוכיח את עם ישראל, עם ישראל היה נמצא במצב ירוד ורע מאוד. זכינו שהיתה נביאה לעם ישראל והיא דבורה הנביאה. אף אחד לא מינה את דבורה לדון, ולא העמידו אותה בבית דין למשפט קבוע. אלא היו עולים אליה לרוב חכמתה לשאול אותה שאלות ולדון בעניני משפט! ואין זה היה מינוי קבוע, וכל זה היה בשעת הדחק ועת הצורך לכך. ואם היה תלמידי חכמים במקומה הראויים לדון דין אמת, בוודאי כי לא היו עולים אליה למשפט. ולכן חז”ל לא רק שלא חולקים על התורה שבכתב ולא על מסורת מסודרת, אלא בדבריהם יש חיזוק לדברים שכתבנו. מכיון שאע”פ שראו שדבורה שפטה את ישראל, הבינו, כי היה זה לשעת הצורך בלבד. אמנם בזמנים רגילים ובעתים פשוטות אסור להעמיד אשה לדון כמו שקבלו במסורה.

.

***

“הוכחה רביעית – לא תבשל גדי בחלב אמו”

נאמר בתורה (שמות פרק כג פסוק יט פרשת משפטים): “רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ“. עיקר טענתו של העילג על חז”ל הם כך:

א) על המילים “בחלב אמו“, ומתרעם העילג על חז”ל ואומר, מדוע לא נתנו חשיבות לענין, “אמו“?

ב) עוד אומר בסרטון, שלדעת חז”ל כל בשר בבישול “חלב” כלשהו לא משנה מאיזה מין, הוא אסור לגמרי.

ג) עוד טוען הנחות, שהתורה אמרה, “לא תבשל“, וחז”ל דורשים, אחד לאיסור אכילה, אחד לאיסור בישול, אחד לאיסור הנאה. וטוען העילג שדבר זה לא מקובל עליו, ולא אמור להיות מקובל על אף אדם! וצריכים למחות בפירוש זה של חז”ל, כיצד ממילים אלו הם אסרו על בטנו הפוחזת לאכול בשר בחלב ולהיות מדושן בתאוות העולם העובר? וטוען הוא, שהם שינו ממה שכתוב בתורת משה והביאו לנו את הספר הרע “משנה” ותלמוד.

.

וכעת נשיב לטענותיו השקריות:

.

א) מה שאמר הנחות והתרעם על חז”ל מדוע לא נתנו חשיבות לענין “אמו”. וכן מה שטען בטענה ב’, שכל בשר בבישול כל חלב לא משנה מאיזה מין חז”ל אסרו. הנה העילג לא עיין היטב, כי רבי יוסי הגלילי הסביר ענין זה ואף חז”ל לא חלקו עליו, אלא גדרו גדר בלבד על מנת לא לתת מקום למכשול. ונאמר בתלמוד (בבלי מסכת שבת דף קל עמוד א): “במקומו של רבי יוסי הגלילי, היו אוכלין בשר עוף בחלב. לוי איקלע לבי יוסף רישבא, קריבו ליה רישא דטוותא בחלבא, לא אכל. כי אתא לקמיה דרבי אמר ליה: אמאי לא תשמתינהו? – אמר ליה: אתריה דרבי יהודה בן בתירה הוה, ואמינא: דילמא דרש להו כרבי יוסי הגלילי. דתנן רבי יוסי הגלילי אומר: נאמר, “לא תאכלו כל נבלה“, ונאמר, “לא תבשל גדי בחלב אמו“, [דווקא] את שאסור משום “נבלה“, [הוא זה ש]אסור “לבשל” בחלב. עוף שאסור משום נבלה, יכול יהא אסור לבשל בחלב? תלמוד לומר, “בחלב אמו”, יצא “עוף” שאין לו חלב אם“. ע”כ.

ולמדים אנו שרבותינו למדו מזה שנאמר, “בחלב אמו“, שדווקא זה שיש לו חלב אם אסור לבשל ולהנות ולאכול מבישולו! אמנם לבשל עוף בחלב פרה בוודאי שמותר מן התורה, ורבי יוסי הגלילי היה אוכל באופן כזה! ואם תשאל מפני מה נאסר היום לעשות כן? לא מפני שחז”ל מבינים שדבר זה אסור מן התורה! אלא מפני שחז”ל גדרו גדר על מנת שלא יפרצו פרץ, ומודים הם בכך שזה הוא גדר בלבד. והשקרן העילג בסרטון משקר במצח נחושה ועושה את חז”ל כטפשים מהובלים, ועוד 5000 שנה על האדמה הזו, העילג לא יגיע לאחוז אחד ממנת שכלם וחריפותם!

ויוצא שחז”ל מעולם לא פירשו או עיקמו דברי תורה, ומודים שמותר מן התורה לבשל עוף בחלב ואף לאכול! אלא שלחלישות הדור החמירו וגדרו גדר. וזה כמו שבענין בטיחות בדרכים ונהיגה בכבישים, יבוא שר תחבורה ויחמיר יותר ממה שהחמיר קודמו, ועושה כל זה על מנת להציל מפני קטנות השכל ושגעון החושים.

והנה פסקו של רבינו הטהור (רמב”ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה ג – ד): “אין אסור מן התורה אלא בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, שנאמר, “לא תבשל גדי בחלב אמו“, וגדי הוא כולל ולד השור ולד השה ולד העז עד שיפרוט ויאמר גדי עזים ולא נאמר “גדי” בחלב אמו, אלא שדיבר הכתוב בהווה, אבל בשר בהמה טהורה (שבשלו) בחלב בהמה טמאה [שלא נקראת “אמו”], או בשר בהמה טמאה [שלא נקרא “בנו”, שבישלו] בחלב בהמה טהורה, מותר לבשל ומותרת בהנייה, ואין חייבין על אכילתו משום בשר בחלב. וכן בשר חיה ועוף בין בחלב חיה בין בחלב בהמה אינו אסור באכילה מן התורה לפיכך מותר לבשלו ומותר בהנייה, ואסור באכילה מדברי סופרים כדי שלא יפשעו העם ויבואו לידי איסור בשר בחלב של תורה ויאכלו בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, שהרי אין משמע הכתוב אלא גדי “בחלב אמו” ממש! לפיכך אסרו כל בשר בחלב”. ע”כ.

ומדברי הרמב”ם אתה למד, שבוודאי כי יש התייחסות למילה “אמו” ולא כמו שהשקרן הנחות העילג שאמר בסרטון וטען טענה שקרית על חז”ל. שכן מותר לבשל בשר בהמה עם חלב חזיר, ואף להנות ממנו! אלא שאסור לאכול ממנו לא מפני בישול הבשר בחלב, אלא מפני שאסור לאכול או לשתות חלב של בהמה או חיה טמאה! וכן בענין העוף עם חלב בהמה או חיה, מותר לבשל ואף להנות מכך. אלא שאסור לאכול רק מפני גדר בלבד, ולא מפני שהתורה אסרה! כי מודים חז”ל ולא משנים מן התורה שדבר זה אסור, אלא רק משום גדר בלבד! ולא כמו שהשקרן הנחות טוען.

.

ב) מה שטען בטענה ג’ העילג, ומתאווה לאכול בשר וחלב, וטוען על חז”ל שלימודם הוא עקום. הנה בתחילת ההוכחה שלו בענין זה, טען על חז”ל והתעקש, שהתורה לא כתבה שום דבר מיותר בתורה! ואם התורה כתבה, “אמו“, היה לחז”ל לתת חשיבות לכך, כי כל מילה ואות בתורה היא חשובה להפליא מאוד, כך טוען הפוחז הארור. והעילג לא שמע מה אוזניו מדברות! שמלבד שכבר הוכחנו שחז”ל נתנו חשיבות למילה, “אמו“. הנה אני שואל את פיו המטומטם, מדוע התורה חזרה ואמרה “לא תבשל גדי וכו'” ג’ פעמים? הרי אין דבר מיותר בתורה לשיטתו?

והנה נאמר במשנה (תלמוד בבלי מסכת קידושין דף נו עמוד ב): “מתני’. המקדש בערלה, בכלאי הכרם, בשור הנסקל, ובעגלה ערופה, בצפורי מצורע, ובשער נזיר, ופטר חמור, ובשר בחלב, וחולין שנשחטו בעזרה – אינה מקודשת. מכרן, וקידש בדמיהן – מקודשת”. ע”כ. ולמדין אנו שאיש המקדש אשה בדברים האסורים, אשה זו אינה מקודשת! כי אין האשה מתקדשת באיסור! ובתלמוד שאלו והקשו מדוע? כלומר, איש המקדש אשה ב-“בשר בחלב” שנתבשלו. מהיכן נלמד שאסור הוא ואינה מקודשת בכך? דתנא דבי ר’ ישמעאל: “לא תבשל גדי בחלב אמו”. ומתוך שנאמר ג’ פעמים, למדים אנו מכאן, שאחד נאמר לענין איסור אכילה, ואחד נאמר לענין איסור הנאה, ואחד נאמר לענין איסור בישול. כך קיבל רבי ישמעאל.

אולם רבי שמעון בן יהודה טוען, שמותר להנות מבשר וחלב שהתבשלו, אמנם אסור לאכול בלבד! כלומר, כל מה שהתורה אסרה הוא בישול המביא לידי אכילה. ומהיכן ראייתו? מזה שנאמר (דברים פרק יד פסוק כא פרשת ראה): “לֹ֣א תֹאכְל֣וּ כָל־נְ֠בֵלָה לַגֵּ֨ר אֲשֶׁר־בִּשְׁעָרֶ֜יךָ תִּתְּנֶ֣נָּה וַאֲכָלָ֗הּ א֤וֹ מָכֹר֙ לְנָכְרִ֔י כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ“. ונאמר בהמשך (שמות פרק כב פסוק ל פרשת משפטים): “וְאַנְשֵׁי־קֹ֖דֶשׁ תִּהְי֣וּן לִ֑י וּבָשָׂ֨ר בַּשָּׂדֶ֤ה טְרֵפָה֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ לַכֶּ֖לֶב תַּשְׁלִכ֥וּן אֹתֽוֹ“. וכמו שהטריפה אסורה באכילה אמנם מותרת בהנאה, כך בישול בשר וחלב אסור באכילה מותר בכל הנאה. כי אצל בישול בשר וחלב נאמר, “עם קדוש אתה”, ואצל לכלב תשליכון נאמר, “ואנשי קודש”. כמו שכאן כך גם בבשר וחלב כך. ע”כ. ויוצא שיש מחלוקת מדוע בכלל התורה כתבה, “ג’ פעמים” ענין זה. בכל אופן, חז”ל מבינים שאין סתם בתורה, ואם התורה כתבה ענין זה ג’ פעמים, סברתם נוטה לדעת רבי ישמעאל.

והופרכו הקושיות האמורות עד כאן. המשך קושיות העילג במאמר הבא. ממני חן שאולוב ספרדי טהור.