***

“מגדל קלפים”

למאמר קצר זה, בחרתי לקרוא בשם – “מגדל קלפים“, והחלטתי לכתוב מאמר זה, אחר המון מחשבות ותהיות עם עצמי, בחושבי, שמה שהבורא זיכנו לעשות בהפצת האמת ב-10 חודשים האחרונים, לא היה דבר כזה אלפי שנים מספר. כלומר, בעשרה חודשים האחרונים, זיכה אותנו הבורא יתברך, להפיץ מידע של אמת במסה כה עצומה, שלא הופץ במקום אחד בכמות כזו ובאיכות כזו כבר אלפי שנים. ולהלן התוצאות הקטנות שהגיעו לאוזני וממה ששמעתי מבני אדם:

א) אלפי יהודים מהארץ ומהעולם חזרו לדרך המשנה והתלמוד בהכוונתו של רבינו הטהור הרמב”ם, בין בעניני השקפה בין בעניני הלכה. אפשר לומר שאנשים קנו כבר 1000 ספרי רמב”ם!!

ב) ספר האופל הטמא [זוהר] נזרק והושלך לפח האשפה של ההיסטוריה על ידי אלפי משפחות בארץ ובחו”ל. דבר זה לא נראה מאז שהספר הפגאני הזה הופץ לאוויר העולם, והוליד כמות של הזיות בעם ישראל, כולל את הקבלה הארורה וממשיכי דרכם שחירפו בעצמות הבורא. ובוודאי הבורא יתברך רואה ומשגיח במעשה זה שבני אדם עושים, ומקיימים אנו מה שציווה עלינו, “ובערת הרע מקרבך”.

ג) אלפי יהודים בארץ ובעולם, חזרו להתפלל לאל אחד יחיד ומיוחד, הוא הבורא יתברך ויתעלה שמו, וכמו כן הפסיקו הם לפחד מסטרא אחרא או לילית, מלאכי האופל המדומיינים של הספר הטמא ספר החושך והטומאה אשר עולה על שם “זוהר”.

ואחר מחשבות אלו ותהיות עם עצמי, חשבתי לעצמי, כיצד מצד אחד אנו רואים התעוררות גדולה, ומצד שני עם כל הראיות אשר הצגנו, וכל ההוכחות אשר הבאנו, עדיין ישנם אנשים עקשנים, מורדים, עדר של כבשים, שמולכים שולל על ידי “גדויילים” ארורים המוכרים להם השכם והערב “פדיונות” – “סגולות מאגיות”, “תיקונים”, “עילוי נשמות”, ולא מוכנים לקבל האמת הפשוטה?!

וחקרתי עם עצמי נקודה זו היטב, ואוכל לומר בפה מלא, שלרוב האנשים אין שום בעיה לזרוק את ספר האופל לפח האשפה של ההיסטוריה, ובוא נגיד שאפילו לא יזרקו את הספר הטמא הזה לפח, אלא רק אם הם יודו במקצת מדברי, ואפילו רק אם יודו, שרשב”י הטהור לא כתב אות ולא מילה אחת בספר הטמא הזה, הם כבר יהיו בבעיה.

ומה הבעיה תהיה בזה? מכיון שהדבר יהיה מוכח, שמי שכתב את הספר הטמא הזה שיקר במצח נחושה, וגם אז הם יהיו בבעיה חמורה, ומדוע? כי להמון בני אדם אין ענין עם ספר האופל, אלא הבעיה היא כזו, “מגדל הקלפים”. ומה פירוש מגדל הקלפים?

המון בני אדם מבינים, שאם יוכח ויובהר שרשב”י אינו כותב האופל חלילה לו מכך, זה אומר שכל אלו שנחשבו לקדושים, מעולם לא היו קדושים לאמיתו של דבר! כי אם הם היו קדושים ובעלי רוח הקודש, ועושים קפיצות הדרך כל רגע, כיצד לא ידעו שהספר אשר עליהם הם נשענים, הוא זוייף, קורץ, נעשה, על ידי חבורה של נוכלים ארורים שחירפו בעצמות הבורא?

ולכן עיקר הבעיה של המון בני אדם להודות על האמת, הוא משום ההשלכות הנובעות מתוך האמת, הם מבינים שעל ידי שיודו שספר האופל לא נכתב על ידי רשב”י, ושכל ענין הזיווגים והיחודים שתיעבו כלפי הבורא, לא שייכים לרשב”י, כל מגדל הקלפים שלהם חרב, כלומר, כמעט ולא ימצאו ספר שלא נמצא בו דברי מינות, מכיון שרוב ספרי האחרונים מלאים וגדושים בספר הפגאני הטמא הזה.

ויוצא למסקנה ברורה: אנשים פוחדים מהאמת לא בגלל ידיעת האמת עצמה, אלא בגלל ההשלכות הנובעות בעקבות דרך האמת! קוראים נעימים, איני מרוויח כלום מלדבר על הנושא, לא פיתחתי קריירה לכפור בזוהר הטמא, איני מפתח קריירה לכפור בקבלה המזוהמת, אלא מכיון שמדובר כאן במינות שיותר גרועה מעבודה זרה, ודבר זה גורם חרון אף בעולם, אסור לנו לעולם לשתוק ולא לוותר.

תאמינו לי, איבדתי חברים, תלמידים, קרובי משפחה, אנשים רחוקים וקרובים שעושים עלי פרצופים כמו פרצופי האופל הטמא, אנשים מקללים אותי השכם והערב. ואני יכול לומר כבר כעת, “זכיתי במתנה הגדולה ביותר”! אם הייתם מחזירים אותי אחורה שנה שלימה, דבר אחד שהייתי עושה, הייתי מפיץ יותר אמת משיכולתי, איני מצטער ולו לרגע אחד על המהלך שעשיתי לכבוד הבורא יתעלה שמו.

המון דרשנים ורע-בנים, ואנשים שדורשים רבים, שמשחקים אותה “אנשי אמת”, ונמנים מהמוכיחים בשער, שלחתי להם את החומרים, הסכימו עמי שיש כאן בעיה, אבל כל מה שאתה מקבל מהם הוא שתיקה אילמת ארורה, כולם רועדים, מפוחדים לצעוק את זעקת הבורא, והכל בגלל כבוד, כסף, קהל, שהיום כאן ומחר בקבר. אוי לבושה זו מה עושה. עתיד הקב”ה להנקם מהם נקמת עולם.

שכן כבר אמר ה’ לנביא (יחזקאל פרק ג פסוק יז – כ): “בֶּן־אָדָ֕ם צֹפֶ֥ה נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָׁמַעְתָּ֤ מִפִּי֙ דָּבָ֔ר וְהִזְהַרְתָּ֥ אוֹתָ֖ם מִמֶּֽנִּי: בְּאָמְרִ֤י לָֽרָשָׁע֙ מ֣וֹת תָּמ֔וּת וְלֹ֣א הִזְהַרְתּ֗וֹ וְלֹ֥א דִבַּ֛רְתָּ לְהַזְהִ֥יר רָשָׁ֛ע מִדַּרְכּ֥וֹ הָרְשָׁעָ֖ה לְחַיֹּת֑וֹ ה֤וּא רָשָׁע֙ בַּעֲוֹנ֣וֹ יָמ֔וּת וְדָמ֖וֹ מִיָּדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ: וְאַתָּה֙ כִּֽי־הִזְהַ֣רְתָּ רָשָׁ֔ע וְלֹא־שָׁב֙ מֵֽרִשְׁע֔וֹ וּמִדַּרְכּ֖וֹ הָרְשָׁעָ֑ה ה֚וּא בַּעֲוֹנ֣וֹ יָמ֔וּת וְאַתָּ֖ה אֶֽת־נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ: ס וּבְשׁ֨וּב צַדִּ֤יק מִצִדְקוֹ֙ וְעָ֣שָׂה עָ֔וֶל וְנָתַתִּ֥י מִכְשׁ֛וֹל לְפָנָ֖יו ה֣וּא יָמ֑וּת כִּ֣י לֹ֤א הִזְהַרְתּוֹ֙ בְּחַטָּאת֣וֹ יָמ֔וּת וְלֹ֣א תִזָּכַ֗רְןָ צִדְקֹתָו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְדָמ֖וֹ מִיָּדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ“. ע”כ.

כלומר, כל מי שהעלים עיניו מדרך האמת, כל מי שסתם את פיו, כל מי שהתיפייף ולא רצה לדבר על הנושא כי פחד מן האמת, נחשב למחטיא הרבים. ורבינו בחיי בן פקודה החכם השלם הפליג מאוד בעונשו, עד כדי כך שאמר על מי שיכל להוכיח ולצוות בטוב, ולהרחיק מן העבודה זרה, ולא עשה כן, דינו דומה לדין של ירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל אחר העבודה זרה והעגלים!

כמו שכתב רבינו בחיי (ספר חובות הלבבות שער ז – שער התשובה פרק ט): “וממה שתקשה התשובה ממנו, מי שהדיח בני אדם בדת שבדה להם [כדוגמת הספר הטמא זוהר וכל הקבלה הארורה] והכריחם להאמין בה ותעה והתעה, וכל אשר יוסיף העם המאמינים בה, יוסיף עונו ויכפל, כמו שארז”ל: כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ואמרו: ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר: על חטאת ירבעם אשר חטא ואשר החטיא וגו’. ומשיג במין הזה [=מי נמנה בדינו של ירבעם בן נבט? כל] מי שאפשר לו לצוות בטוב ולהזהיר מן הרע לאנשים תועים, ועכבו מזה [=לא עשה כן מחמת] יחול ממונם או יראתם, או בשתו מהוכיח אותם, ותעו ולא הורה אותם הדרך הישרה, כמ”ש: הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש”. ע”כ.

כלומר רבינו החכם השלם מסביר, שכל מי שיכל להזהיר ולהכרית מן העבודה זרה, ולא עשה כן מפני שרצה לקבל תמלוגים, או רצה לקבל כבוד, או מפני שפחד מבני אדם, או אפילו מפני שהתבייש מהם, דינו חמור כירבעם בן נבט שהחטיא את הרבים! ומי שמבין את המשקל של הדברים אשר נאמרו כאן, מבין את כמיהתי וחפצי במלחמתי אשר אני עושה נגד הספר הטמא זוהר וממשיכי דרכו שנטו אחר האלילות המאגיה והטומאה הרצוצה, ועבודת הפרצופים הטמאים! וכל שכן על אחת כמה וכמה, שהכניסו את דברי טומאת לסדר התפילה, ותפילה אשר עומדת ברום העולם, כעת רצוצה בטומאתם ספריהם הארורים! מסכנים עם ישראל הטהור שנפלו לרשת של נוכלים ארורים!

.

***

“אנו נלחמים את מלחמתו של אבינו הראשון – אברהם אשר היה נאמן”

כתב רבינו הטהור בפירוש המשנה (רמב”ם מסכת עבודה זרה פרק ד משנה ז): “ממה שראוי שתדעהו, שהפילוסופים השלמים [=פירוש המילה פילוסוף – “אוהב חכמה”, כלומר אדם שמשתמש עם שכלו הישר!] אינם מאמינים בטליסמאות [=טלסימא, או טליסמא הכוונה לטבלה מצויירת המשמשת לקמיעות טמאות וכיוצא], אלא צוחקים מהם [מאותם הקמיעות] ומאלה [הגדויילים] החושבים שיש להן השפעה.

וביאור זה יארך, ואמנם אמרתי זאת, ליודעי שרוב בני האדם ואולי כולם [=כמו בדורינו אנו] מרומים בהם תרמית גדולה מאד, ובהרבה דברים מסוגם [=מהזיות של הקמיעות וכל כיוצא בזה מענין הסגולות שמעריצים אותם המקובלים וממשיכי דרכיהם], ויחשבום דברים אמיתיים, ואינם כך. עד שהטובים החסידים [=שנחשבים בעיני העם לטובים], מאנשי תורתנו חושבים שהם דברים אמיתיים אלא שהם אסורים בגלל התורה בלבד, ולא ידעו שהם דברים בטלים כוזבים שהזהירה מהם התורה כמו שהזהירה מהשקר.

והם דברים שזכו לפרסום רב אצל האומות, ושורש זה, [אומת] הצאבה, והם העמים אשר יצא אברהם אבינו מכללם וחלק על דעותיהם הנפסדות במה שאצר ה’ בליבו מן החכמה, והיו מגדלים את הכוכבים ומייחסים להם פעולות שאינן להם, והם אשר יסדו את גזירת הכוכבים והכישוף והלחשים והורדת הרוחניות ושיחות הכוכבים והשדים והקסם והניחוש לכל ריבוי מיניהם, ודרישת המתים, והרבה מאלה הענינים אשר שלפה התורה האמיתית חרבה עליהם וכרתה אותם, והם שורש עבודה זרה וענפה. [כלומר, הספר הארור זוהר, בכל מה שכתוב שם נלחם אברהם אבינו!].

… ובאו חלשי השכל אחרי כן ומצאו אותם הספרים ואותם האמרים וחשבו שהם אמת ושבהם תועלת, ולא ידעו שהם כזבים שנעשו בזמן מסוים לתועלת עת. אמר ה’ “אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם הטיב אין אתם”. וכבר ביארו החכמים שכל מה שיחשבו בו שהוא מפעולות אלו הטליסמאות, אמנם קורה במקרה, ומיוחס להן. וזה ענין פילוסופי אמיתי. וכן מצאתי להם הערה על גזירת הכוכבים שהיא נוהגת מנהג הניחוש, לא שהיא הסיבה כמו שחושבים הוברי שמים, אמרו, לא תנחשו, כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובכוכבים. וזו היא סברת הפילוסופים בה. ואלה הדברים כולם אשר בדו הצאבה אין מהם בפילוסופית יוון לא מעט ולא הרבה. וכבר הארכתי גם כאן, אבל בענין של תועלת ותיקון אמונה, לפי שהאמונות התפלות של בני אדם בכוכבים ובטליסמאות אינן מעטות, וכבר נטשו בהן את התורה לגמרי בהאמינם באמיתותן“. ע”כ דבריו הטהורים.

ולמדים אנו שהאמנה ביכולת הקמיעות, מטבעות לשמירה, צמח ששומר, סגולות מאגיות, וכל הענינים שכתובים בספר האופל, כל אלו אמונות זרות שנלחם נגדם אברהם אבינו, כלומר אברהם אבינו אם היה חי בדורינו היה שורף את ספר האופל הארור! אלא שספר האופל הארור חירף פי כמה יותר, שהעליל עלילות דברים כלפי בוראינו האחד היחיד השלם!

ולא בחינם יצא הרמב”ם על כך במורה (קאפח עמוד קנח’): “אבל כאשר תתבונן בעצמותו מעורטלת ומופשטת מכל פעולה, לא יהיה לו שם נגזר כלל. אלא שם מיוחד [רק על מנת] להורות על עצמותו. ואין אצלינו שם בלתי נגזר כי אם זה. והוא “יהוה” שהוא שם המפורש בסתם, [ו]אל תחשוב זולת זה.

ואל יעלו על לבך הזיות [של אותם] כותבי קמיעות, ומה שתשמע מהם [דמיונות והבלים וסיפורי מעשיות מדומיינים], או תמצא בספריהם הטפשיים, שמות [“קודש” לפי דעתם המשובשת, כגון “דיקרנוסא” – “פאי”, וכל השיבושים הללו הכתובים בספריהם], שהם מצרפים אותם [כמו ההזיות שכתובות בכמה ספרים], ש[לפי האמת] אינם מורים על שום ענין כלל. וקוראים אותם [בדעתם המשובשת] “שמות”, ומדמים שהם צריכים קדושה וטהרה, וש[אותם שמות] עושים נפלאות [חלילה וחס]. כל הדברים הללו, [הם הזיות ו]ספורים שאין ראוי לאדם שלם [וחכם בעל שכל] לשומעם, כל שכן לסבור אותם. ולא יקרא שם המפורש בשום אופן, זולת [מלבד] זה השם [יהוה] בן ארבע אותיות”. ע”כ.

והמובן מדבריו, שמלבד שאין בענין הקמיעות הארורים שום כח לשום דבר. כי אין “שמות קודש” או “שמות קדושים” נוספים חוץ מן אותם ז’ שמותיו של הבורא יתברך. ושם בן יב’ – ושם בן מב’ נעלם מאתנו כיום. לכן כל מי שכתב, חשב, שישנם שמות קודש אחרים חוץ מן שמותיו של הבורא, הרי שמדובר בהזיות קשות שנכנסו לתוך דת ישראל, והרסו כל פינה טובה! וכל שכן כאשר האדם כותב שמות על קלף, או שם שמות על כוס שתיה, וחושב שתהיה לו ברכה בעבור כך. כל זה הבל ורעות רוח!

ולכן הרמב”ם במורה נבוכים (א, סב), כותב ולא חוסך במילים: “וכאשר מצאו האנשים הרשעים הבערים את הלשונות [שמות “קודש” המדומיינים] הללו, מצאו מקום לשקר ולדבר [כלומר לדבר שקרים וכזבים], שמצרפים איזה אותות [אותיות] שרצו, ואומרים זה שֵׁם פועל ועושה אם נכתב או נאמר באופן פלוני.

ואחר-כך נכתבו [בספרים רבים] אותם הכזבים אשר בדה אותם הרשע הבער הראשון, והגיעו אותם הספרים לידי הכשרים החלשים הפתאים, אשר אין להם קנה מידה להבחין בין אמת ושקר, והצניעום, ונמצאו בעיזבונם, וחשבו בהם שהם אמת. כללו של דבר ‘פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר’ (מש’ יד, טו).

וכבר יצאנו ממטרתנו הנעלה ועיוננו העדין, אל העיון בביטול הזיות שביטולם גלוי לכל מתחיל בעיון, אלא שהביאנו ההכרח לכך, כיון שהזכרנו את השמות [“הקדושים” המדומיינים] ועניינם, ומה שנתפרסם עליהם אצל ההמון”. עכ”ל. והרי לך כמה חשכה ושקר נכנס בתוך עם ישראל, וכמה הרמב”ם ניסה להסיר את המינות הזו מאתנו.

וכעת נשאר לאדם להחליט, האם מוכן לקריסת מגדל הקלפים? או שהוא פוסח על שני הסעיפים?

ע”כ כתבתי מאמר קצר זה ממני חן שאולוב ספרדי טהור. בשם יהוה אל עולם.