ובכן, שימו לב לדבריו של דניאל שמיתמם… לאחר שתלמידי מעמיד אותו על מקומו, דניאל עשור כותב, “אינני דן את הרב חן שאולוב לקו חובה”. כלומר, אם הודית בדבריך שאינך דן אותי לכף חובה. מפני מה אמרת בשיעור האחרון שלך הנזכר למעלה, שאני דברתי עליך? לאחר שהוברר לך היטב כמעט שנה קודם לכן שלא דברתי עליך! והרי מוכח לכל בר דעת שהינך הולך רכיל בכך!

והנה לאחר שנכתב על ידי תלמידי, שהדברים לא כוונו כנגד עשור. אני בעצמי דברתי עם עשור, והסברתי לו שמעולם לא כוונו הדברים אליו. אז אם לאחר שאני בעצמי הוכחתי לו והסברתי את דעתי שלא כיוונתי אליו, היעלה על הדעת שאדם כזה יעמוד ויאמר שדברתי אליו? אלא עשור הפך את עורו לצערי הרב, וקם נגדי בעלילות חינם, ונהפך לאיש שקרן אשר מסית ומדיח בני אדם כנגד תורת ה’.

***

“הרמב”ם טעה בהשקפות ויסודות הדת?”

וכעת הבוא נבוא לדבר החמור ביותר שנטען מדניאל. ושלא נדבר שבסרטון האמור למעלה, דניאל עשור ברוב חוצפתו טוען, שרבינו בחיי בן פקודה החכם הטהור, חלק מן הדברים המובאים בספרו נלקחו מן האיסלאם והקוראן. כלומר, רבינו בחיי בן פקודה למד מספרי חיצונים!!! עפר לפיך! וגם על זה נעמוד בהמשך.

והנה לפניכם דבריו בכתב: “שטויות, אף אחד לא חולק על הלכות הרמב”ם שזה מקצוע בתורה שהוא אמון עליו, והוא אחד מעמודי ההוראה. כל המחלוקת על הרמב”ם הייתה בנושא קבלה, ולא בעינייני הלכה. הרמב”ם לא קיבל, וסבר שאין בישראל קבלה, אלא הסביר מעשה מרכבה ומעשה בראשית בדרך הסברה בלבד. כאן טעה הרמב”ם לפי כל גדולי מאורי הדורות לדורותיהם”. ע”כ דבריו.

ובאמת אין מילים בפי לתאר, לבטאות, ולהעביר, את גודל התיעוב והחירוף הנאמר כאן על ידי עשור. דניאל עשור, טוען מצד אחד, שאף אחד לא חולק על הרמב”ם, אמנם היכן לא חולקים על הרמב”ם? היכן שנח לדניאל, רק בהלכות שהרמב”ם כתב! כלומר, לפי שיטת עשור, הרמב”ם היה כסיל בהשקפות וביסודות הדת, וכן היה כסיל בענינים של “קבלה“.

אז ראשית כל אחדש לעשור, “קבלה” – יש אחת. והיא קבלה למשה מסיני. וכל מקום שנאמר, “הלכה למשה מסיני” אין בה מחלוקת ולא דיעות! אולם אתה חושב שעניני – “מעשה מרכבה” – הם הקבלה הנכריה החדשה שמדברת ומחרפת בעצמותו של ה’ יתברך.

אולם נחדש לך, המילה “קבלה” לעולם לא חוזרת על עניני “מרכבה“, כי “קבלה” הוא מלשון “מקבל“, ועניני מרכבה אסור להעבירם מאחד לשני לעולם. יוצא שלעולם לא ניתן לקרוא – “קבלה” על הדברים של “מעשה מרכבה“. מכיון שאסור להעביר אותם לאיש. אלא רק בראשי פרקים בלבד, ורק לחכם המבין מדעתו בלבד. כמו שאמרו חז”ל במשנה (משנה מסכת חגיגה פרק ב משנה א): “אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם”. ע”כ.

יוצא שלעולם ועד, אסור ללמד את השני עניני מרכבה ומדעי האלהים! ואפילו לא לאחד יחיד! ולכן המילה “קבלה” תמיד תחזור על דבר אחד. דבר שמועבר ומסודר בכל פרטיו ובכל דקדוקיו איש מפי איש ואין בו מחלוקת. והוא “קבלה למשה מסיני“.

וכבר כתב רבינו הטהור הרמב”ם (פירוש המשנה לרמב”ם מסכת חגיגה פרק ב משנה א): “כוונתם במעשה מרכבה – המדע האלהי והוא הדבור על כללות המציאות, ועל מציאות הבורא ודעתו ותאריו, וחיוב הנמצאים ממנו והמלאכים והנפש והשכל הדבק באדם ומה שאחרי המות. ומחמת חשיבות שני המדעים הללו הטבעי והאלהי ובצדק החשיבום, הזהירו מללמדם כשאר המדעים הלמודיים, וידוע שכל אדם בטבעו משתוקק לכל המדעים בין שהוא טפש או חכם, ואי אפשר לאדם שלא יחשוב בשני המדעים האלו בעיון ראשון, ומשליט מחשבתו עליהם בלי שיהיו לו הקדמות ולא נכנס בשלבי המדע, לפיכך מנע מזה והזהיר על כל”. עכ”ל.

עוד כתב רבינו (שם): “וזה ענין אמרם מוסרים לו ראשי פרקים, לפי שיש שם ענינים הרבה יתצירו בנפשות השלמים מבני אדם, ואם פירש אותם אדם בלשונו ודמם בדמיונות, יתקשו ויצאו מן הכוונה“. ולפי דברי רבינו, מלבד שאסור להעביר עניני מעשה מרכבה לאחרים, עוד כתב רבינו, שאסור גם לומר את המסקנות היוצאות לאדם בפיו, מכיון שלעולם ועד לא יוכל לבטאות את הענין היטב בפיו כמו שהבין בראשו. וכל שכן שלא יוכל לכתוב כן בקולמסו! וכל מי שכתב דברי מעשה מרכבה, בוודאי שנכשל בכך! וזה מפאת ב’ דברים:

א) איסור להעביר דברי מעשה מרכבה.

ב) איסור להעלות על הפה או לכתוב הדברים בכתב. וכמו שכתב רבינו, “ואם פירש אותם אדם בלשונו ודמם בדמיונות, יתקשו ויצאו מן הכוונה“. כלומר, כל מי שפירש והסביר את הדברים אשר חשב או השיג במדע האלהי, שהוא ענין מעשה המרכבה, והם הסודות האלהיים הקשורים לבורא יתברך וכיצד מנהיג את עולמו לפרטי פרטים. בוודאי ששגג ונכשל והכשיל אחרים!

ובגרסא אחרת מבואר בשם רבינו, “חכם ומבין מדעתו, והוא שמתעורר ומבין הענינים מעצמו ואינו צריך לבאר לו, אלא רומזים לו ברמז והוא לומד ודן על פיו מעצמו, וזהו ענין אמרם שונין לו ראשי הפרקים, לפי שיש שם ענינים הנחקקים בנפשות השלמים מבני אדם, וכשמסבירים אותם בלשון וממשלים אותם במשלים פג טעמן ויוצאין מענינן”. והנה לפי מה שכתב וסיים רבינו, “וכשמסבירים אותם בלשון וממשלים אותם במשלים פג טעמן ויוצאין מענינן“. עכ”ל. יוצא שכל מי שכתב בענינים הללו, הוציא את הדברים מהקשרם האמיתי, הרס והשחית!

והנה כעת דניאל עשור, לפי דבריך בלבד, אם הרמב”ם הטהור טעה בעניני השקפה כה חמורים וחשובים, ומהם:

א) ספר שיעור קומה שהרמב”ם אמר שאסור לקרוא בזה הספר ומצוה להשמידו. כמו שכבר הוכחתי במאמר על הקמיעות הארורות – “קמיעות” – הבל ובדיה | יחסם של הגאונים והראשונים לקמיעות – “דעת רב האי גאון ואביו רב שרירא” – זיופי ספרים ויחוסם לתנאים או גאונים בכוונת תחילה | חלק א’.

ב) דבר שני, ביסודות התורה כתב רבינו, שהבורא יתברך לא מתחלק לשום גורם ואפילו לא בתור משל. כך שלפי דעתו של הרמב”ם, אין מקום כלל לקבלה החדשה הנכריה מכל וכל. וכמו שכתבתי במאמר כאן – “עין הרע – הזיה מאגית כעורה” – “יחוד ה’ יתברך” – ה’ יתברך לא מתחלק! לא לספירות ולא לפרצופים! | חלק ד’. וכן כתבתי כאן –“עין הרע – הזיה מאגית כעורה” – “יחוד ה’ יתברך” – “ה’ אחד! לא זכר ולא נקבה ולא מוליד” | חלק ה’.

והרמב”ם כבר כתב וסיכם דבריו: “וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה’ אשנא וכו'”. עכ”ל.

ואחד התלמידים הוסיף להקשות על דברי עשור בזה”ל:

“לפי דבריך עשור, הבן איש חי, המהרח”ו, ובעצם, כל תורת הקבלה עליה אתה נשען סוברת כי הארץ הינה כדורית ולא שטוחה. משמע, מדברייך ניכר, כי אתה חולק על חכמים בהם אינך מטיל דופי.

לעומת זאת, הרמב”ם שכתב כי מינים אין מתקבלים בתשובה (ע”י העם ולא ע”י ה’ כיוון שיש חשש במינותם), אתה טוען שהוא “כופר” ו”מעריץ” גוים שהיו נגד חז”ל. האם כל השם הרע שאתה מטיח ברמב”ם הוא לא בגלל שהרמב”ם כתב הלכה שהיא נגדך אישית? 

הרי, אם אתה טוען שחז”ל סברו שהארץ שטוחה, הרי שעליך לטעון כי החכמים שטענו כי היא כדורית “כפרו” ו”הלכו אחרי גוים”. האדם הנבון כבר יודע, אינך מגן על חכמים, אלא בעל אינטרס מובהק להצדיק מהותך כאדם אשר כפר בה’ ועבד עבודה זרה בכנסיות, ועל כן אינך כלל וכלל נאמן. 

שלא לדבר על כך שכתבת על הרב מזוז שהוא “ממסדי” ו”לא משקף דעת תורה” רק כי אמר להתחסן ובנוסף גם טען שהארץ כדורית. אך מנגד, הרב קנייבסקי שהורה להתחסן אך לטענתך פסק כי פסיקת הרמב”ם לא נכונה והכניסך לכלל ישראל, הוא קדוש וכשר.

הציבור החכם והנבון ישפוט מר עשור.

וכשהאמת תונח על השולחן, הם יבינו כי אינך אדם אמיתי וירא ה’, אלא אדם הדואג לכבודו וכאשר רב כזה או אחר נוח עם דעתך האישית – הוא צדיק (הרב קנייבסקי שהכשירך לטענתך) לעומת הרב מזוז (שפסק נגד דעתך שהארץ כדורית) –  בעוד המשותף לשניהם הוא שהם הורו להתחסן וכאן האחד צדיק (מי שלטובתך) והאחר ממסדי (מי שנגדך).

***

“רבינו בחיי למד בספר הקוראן?“

ונסיים בדבר אחד מתוך השיעור של דניאל עשור, שבו המית גזירה נוראה וקשה על תורת הראשונים הקדמונים בעלי השכל הישר! בסרטון זה – כאן.

בחותמת זמן של: 49:17 והלאה. נאמר מפי דניאל כך: “אז הרמב”ם היה גאון בהלכה ורבינו בחיי היה בכלל הקים את תנועת המוסר הרבה לפני …. עוד לפני שמונה מאות שנה … וכמובן היה בעל המוסר … אבל בוא נזכור ששניהם היו פילוסופים, ולמעשה אפילו אם מסתכלים על רבינו בחיי בן פקודה, הכתבים שלו נכתבו בערבית, וכל הסגנון הערבי שלו, זה לפי קונספציות ומושגים מובהקים מהקוראן, מובהקים מהקוראן, שרק חכמי אסלאם ישתמשו בהם“. ע”כ לשון הנבזה.

והנה שימו לב לתעתועיו של דניאל במה שאמר, “אז הרמב”ם היה גאון בהלכה” – כלומר לפי דבריו של דניאל הרמב”ם היה גאון רק בהלכה, אבל בור וכסיל בהשקפה! ומדוע? כי לפי שיטתו של דניאל, הרמב”ם היה פילוסוף רשע ופוקר, שהלך אחר המוסלמים. ומה יש לומר על דברי התיעוב של דניאל הללו? מה עוד יש לומר ולענות? ודבריו לפי דעתי צריכים קריעת החולצה!

ממשיך דניאל ואומר, “רבינו בחיי היה בכלל הקים את תנועת המוסר הרבה לפני וכו’“. רבינו בחיי לא הקים שום תנועה. שוב אתה משקר. רבינו בחיי כותב בהקדמת חובת הלבבות, כי מזמן התלמוד לא ראה חכם מחכמי ישראל שנתן דעתו על הדברים הנוגעים בהשקפה וטהרת הלב, אלא כולם עסקו רוב חייהם בהלכה בלבד, וזה כולל את הגאונים שהיו לפניו עד זמן חכמי התלמוד.

עוד אומר דניאל: “לפני שמונה מאות שנה”. ע”כ. דניאל, לא יזיק לך קצת היסטוריה. רבינו בחיי בן פקודה נולד לפני כמעט 1000 שנה!

עוד אומר דניאל, “בוא נזכור ששניהם היו פילוסופים“. כלומר, לפי שיטת דניאל, הפילוסופיה של רבינו בחיי ושל הרמב”ם, והסתכלותם האמיתית בהשקפות היהדות, היא מוטעית מיסודה. ממליץ לכולם לעיין מעט בשו”ת מנחת קנאות – מחבר: אבא מארי ב”ר משה מלוניל – זמן חיבור: מונפלייה, 1304 לספירה. ספר זה הוא אוסף התכתבות בענין המלחמה שניהל המחבר נגד לימוד הפילוסופיה הזרה. ובד בבד משבח את פילוסופיית הרמב”ם ויוצא חוצץ נגד דניאל עשור שביזה את הרמב”ם ואת רבינו בחיי לחינם!

ונסיים בדבר הנורא ביותר שאמר דניאל, מרוב השגעון אחר האמונות הזרות אשר ודאי הטריפו דעתו. אומר דניאל בלשונו: “ולמעשה אפילו אם מסתכלים על רבינו בחיי בן פקודה, הכתבים שלו נכתבו בערבית, וכל הסגנון הערבי שלו, זה לפי קנוספציות ומושגים מובהקים מהקוראן, מובהקים מהקוראן, שרק חכמי אסלאם ישתמשו בהם“.

והנה דניאל מעליל כאן עלילת דם על רבינו בחיי בן פקודה שלעולם לא תסולח, ואומר, כי רבינו בחיי הטהור, היה נגוע והוגה בספרי הקוראן ומעודד כתביו של הקוראן! ובאמת שאם לא רצוני שיקראו את המאמר, הייתי מבטא את דברי בכל העוצמה כלפי האיש הנבזה הזה ששמו דניאל עשור. אבל כעת אשמור על לשוני לעת הצורך.

אמנם דניאל שוב חושב שהוא מבין היטב, ולא זכר כי רבינו הטהור היה גר בסרגוסה שבספרד המוסלמית, וזו השפה אשר הוא היה מחונך בה! ולא מפני שהוא למד מתוך כתבי האסלאם חלילה לו מעשות זאת. שכל הבקי ולו מעט בדברי רבינו בחיי בן פקודה, רואה כמה שכלו ישר זך וכל דבריו מגובים בתלמוד במשנה ובתנ”ך. ואתה דניאל עשור, יוצא לפי שבט לשונך, שרבינו הטהור למד בספרים חיצונים אשר נבאו על עם ישראל רעות, ואף חלקו על קבלת משה! ובעצם מה ההבדל בינך לבינם? גם אתה חולק על תורת משה! שכן כל החולק על הרמב”ם בהשקפותיו הטהורות, וכל המעלה אפילו תהיה על השקפותיו של רבינו בחיי הטהורות, הרי הוא חולק על תורת משה הטהורה שאין לה תחליף!

ולפי דבריך נסיים ונאמר, כל תורת המוסר של רבינו יונה, בעל שערי תשובה, אורחות צדיקים, כל גדולי המוסר לדורותיהם שהעתיקו וכתבו את ספריהם על פי משנתו הטהורה של רבינו בחיי בן פקודה החכם השלם, צריכים ללכת לפח האשפה, כי העתיקו דבריהם ממי שלמד בספרי חיצונים! ראה דניאל עשור כמה פיך הכשילך!

ע”כ מאמר ראשון בנושא דניאל עשור. המשך במאמר הבא. ממני חן שאולוב ספרדי טהור.