“עין הרע - הזיה מאגית כעורה” – כי יסיתך אחיך - אמונות זרות שנכנסו בעם ישראל | חלק א'

מאמרים - השקפה | חן שאולוב

ובזה הדבר אף הקרובים ביותר לתורה יכולים לטעות. שכן ראינו דורות שלמים שהיו עובדים עבודה זרה, והיו חכמים ומכירים ריבונם. ועל זה אמר הנביא (ירמיהו פרק ב פסוק ה): "כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙ עָ֔וֶל כִּ֥י רָחֲק֖וּ מֵעָלָ֑י וַיֵּֽלְכ֛וּ אַחֲרֵ֥י הַהֶ֖בֶל וַיֶּהְבָּֽלוּ". וכיצד הקורא דברים אלו לא ידמע עינו? אומר ה' יתברך, מה מצאו בי אבותיכם לא טוב, שהוצרכו ללכת מעלי? ויותר רע מזה עשו, שהלכו אחר ההבל ויהבלו! והנה אתה קורא נעים יתבאר לך יסוד זה, שהעבודה זרה לא באה דווקא מהגוים עובדי הפסלים, אלא יכולה גם להגיע מתוכינו! על כן פתחתי לך דווקא בדברים אלו מיד בתשובה זו, על מנת שתשכיל, שהאנשים הכי קרובים אליך מבחינת "קרבה" לאלקים, יכולים לטעות במחשבות עבודה זרה, או בכל מחשבת מינות שהיא. וכבר הזהיר ואמר בכיוצא בזה (דברים פרק לג פסוק ט): "הָאֹמֵ֞ר לְאָבִ֤יו וּלְאִמּוֹ֙ לֹ֣א רְאִיתִ֔יו וְאֶת־אֶחָיו֙ לֹ֣א הִכִּ֔יר וְאֶת־בנו בָּנָ֖יו לֹ֣א יָדָ֑ע כִּ֤י שָֽׁמְרוּ֙ אִמְרָתֶ֔ךָ וּבְרִֽיתְךָ֖ יִנְצֹֽרוּ". לכן עליך לדעת שלא יהיה זה לפלא בעיניך שהוטמעו דברים אלו שנדבר בהם, שנים על גבי שנים, ולאמיתו של דבר אין יסודם בדברי רבותינו בעלי המשנה והתלמוד אשר להם הקבלה האמיתית...
כניסה למאמר
“עין הרע - הזיה מאגית כעורה” – ובחרת בחיים - לדעת לקבל את האמת גם שהיא קשה | חלק ב'

מאמרים - השקפה | חן שאולוב

וכתב בספר החינוך (פרשת ואתחנן מצוה תטז): "ואל תתמה לומר ואיך יהיה בידו של אדם למנוע לבבו מהתאוות אל אוצר כל כלי חמדה שיראה ברשות חבירו והוא מכולם ריק וריקם, ואיך תבוא מניעה בתורה במה שאי אפשר לו לאדם לעמוד עליו. שזה הדבר אינו כן, ולא יאמרו אותו זולתי הטפשים הרעים והחטאים בנפשותם, כי האמנם ביד האדם למנוע עצמו ומחשבותיו ותאוותיו מכל מה שירצה, וברשותו ודעתו להרחיק ולקרב חפצו בכל הדברים כרצונו. ולבו מסור בידו, על כל אשר יחפוץ יטנו, וה' אשר לפניו נגלו כל תעלומות חופש כל חדרי בטן רואה כליות ולב, אין אחת קטנה או גדולה טובה או רעה מכל מחשבות האדם נעלמת ממנו ולא נסתרת מנגד עיניו, ישיב נקם לעוברי רצונו בלבבם, ונוצר חסד לאלפים לאוהביו המפנים לעבודתו מחשבותם. שאין טוב לאדם כמו המחשבה הטובה והזכה, כי היא ראשית כל המעשים וסופן, וזהו לפי הדומה ענין לב טוב ששבחו חכמים במסכת אבות (פ"ב מ"ט)". ע"כ.
כניסה למאמר
“עין הרע - הזיה מאגית כעורה” – "כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם" - אסור לבקש בקשות ממלאכים - "קמיעות" = עבודה זרה | חלק ג'

מאמרים - השקפה | חן שאולוב

והנה אם תקשה על מה שאמר יעקב אבינו (בראשית פרק מח פסוק טז פרשת ויחי): "הַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י מִכָּל־רָ֗ע יְבָרֵךְ֘ אֶת־הַנְּעָרִים֒ וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַ֖י אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק וְיִדְגּ֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ". ויראה לך ממה שאמר, "יברך", שביקש שהמלאך שגאל אותו מכל רע, הוא זה אשר יברך את הנערים וכו'. הנה ודאי כי זו המחשבה שיבוש היא, וחלילה לייחס דבר זה לבחיר האבות. שאם תפרש הדבר כך, נמצאו כאן שני רעות: א) שייחס יעקב אבינו את השמירה למלאך. ב) שהמלאך בכוחו לברך את הנערים הללו. ובוודאי שזה אינו, שכבר למדנו לעיל, שכל העובד אחד מהנבראים הרי הוא עובד עבודה זרה. ומי שעובד עבודה זרה, הרי זה כפר בכל התורה כולה. וכמו שכתב הרמב"ם (הלכות עבודה זרה פרק ב' הלכה ד'): "מצות עבודת כוכבים כנגד המצות כולן. היא שנאמר, "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות" וגו'. ומפי השמועה למדו, שבעבודת כוכבים הכתוב מדבר. הא למדת שכל המודה בעבודת כוכבים, כופר בכל התורה כולה ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם...
כניסה למאמר
“עין הרע - הזיה מאגית כעורה” – "יחוד ה' יתברך" - ה' יתברך לא מתחלק! לא לספירות ולא לפרצופים! | חלק ד'

מאמרים - השקפה | חן שאולוב

ואחר העיון הטוב, נראה, כי התלמוד הביא עיקר זה המעשה לענין אחר. ונסביר. בכדי להבין מדוע מסדר התלמוד הביא מעשה זה, עלינו לעיין במה שדיברו באותו מקום לפני כן. ובתלמוד הנזכר מבואר, כמה קשה היא ה-"מינות", ומה היא "מינות"? כל סוג של, "שיתוף", כלומר, כל מחשבה של האדם שחושב בדעתו שיש כח אחר מלבדו יתברך, זה הדבר נקרא "מינות". ולא זו בלבד, אלא מינות יקרא גם כאשר אדם חושב שהבורא יתברך אינו אחד, או שסובר שהוא אחד, אלא שבעצמותו מתחלק לכמה. וכדברי רבינו הטהור בפירוש המשנה (סנהדרין י' א'): "היסוד הראשון: מציאות הבורא ישתבח. והוא, לדעת שיש שם מצוי בשלימות אופני המציאות, והוא המצוי יתברך שמו, עילת ממציא מציאות כל הנמצאים, ובו על ידו קיום מציאותם, וממנו בכל עת נמשך להם הקיום שבזכותו הם חיים ... היסוד השני: אחדותו יתעלה. והוא, שזה עלת הכל אחד, לא כאחדות המין ולא כאחדות הסוג, ולא כדבר האחד המורכב שהוא מתחלק לאחדים רבים, ולא אחד כגוף הפשוט שהוא אחד במספר אבל מקבל החלוקה והפיצול עד בלי סוף, אלא הוא יתעלה אחד, אחדות שאין אחדות כמוה בשום פנים, וזה היסוד השני מורה עליו מה שנאמר, "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ... וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות, הרי זה יצא מן הכלל, וכפר בעיקר, ונקרא מין, ואפיקורוס, וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו. ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה' אשנא וכו'". עכ"ל.
כניסה למאמר
“עין הרע - הזיה מאגית כעורה” – "יחוד ה' יתברך" - "ה' אחד! לא זכר ולא נקבה ולא מוליד" | חלק ה'

מאמרים - השקפה | חן שאולוב

ונאמר בתורה (דברים פרק לב פסוק טז - כב פרשת האזינו): "יַקְנִאֻ֖הוּ בְּזָרִ֑ים בְּתוֹעֵבֹ֖ת יַכְעִיסֻֽהוּ: יִזְבְּח֗וּ לַשֵּׁדִים֙ לֹ֣א אֱלֹ֔הַּ אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א יְדָע֑וּם חֲדָשִׁים֙ מִקָּרֹ֣ב בָּ֔אוּ לֹ֥א שְׂעָר֖וּם אֲבֹתֵיכֶֽם: צ֥וּר יְלָדְךָ֖ תֶּ֑שִׁי וַתִּשְׁכַּ֖ח אֵ֥ל מְחֹלְלֶֽךָ: וַיַּ֥רְא יְהֹוָ֖ה וַיִּנְאָ֑ץ מִכַּ֥עַס בָּנָ֖יו וּבְנֹתָֽיו: וַיֹּ֗אמֶר אַסְתִּ֤ירָה פָנַי֙ מֵהֶ֔ם אֶרְאֶ֖ה מָ֣ה אַחֲרִיתָ֑ם כִּ֣י ד֤וֹר תַּהְפֻּכֹת֙ הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹא־אֵמֻ֥ן בָּֽם: הֵ֚ם קִנְא֣וּנִי בְלֹא־אֵ֔ל כִּעֲס֖וּנִי בְּהַבְלֵיהֶ֑ם וַאֲנִי֙ אַקְנִיאֵ֣ם בְּלֹא־עָ֔ם בְּג֥וֹי נָבָ֖ל אַכְעִיסֵֽם: כִּי־אֵשׁ֙ קָדְחָ֣ה בְאַפִּ֔י וַתִּיקַ֖ד עַד־שְׁא֣וֹל תַּחְתִּ֑ית וַתֹּ֤אכַל אֶ֙רֶץ֙ וִֽיבֻלָ֔הּ וַתְּלַהֵ֖ט מוֹסְדֵ֥י הָרִֽים". וכל זה הענין מדבר על עניני עבודה זרה ומינות. כמו שכתב התרגום ירושלמי: "הקניאו אותו בעבודה זרה בתועבותם הרגיזו לפניו". והנה נראה, כי מילים, "צור ילדך תשי", אפשר לפרשו לשני ענינים. שאמר להם הבורא, שכחתם מי הביאכם לעולם? כלומר, מי ברא אתכם? אבל אפשר גם לפרשו על צד אחר לגמרי. שהתלונן הבורא, על אותם בני אדם, שהמשילו אותו וייחסו אליו אחד ממאורעות הגוף שיש לבני אדם. ולכן אמר להם, "אמרתם עלי, צור ילדך תשי"? עשיתם אותי כמי שיולד? זו המחשבה בלבד, "ותשכח אל מחוללך"! ומכיון שכך, "וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו". כי הם קנאוני בלא אל, כעסוני בהבליהם [דמיונות וכזבים שבראשם], ולכן, "אני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם".
כניסה למאמר
“עין הרע - הזיה מאגית כעורה” – למה חז"ל קראו לכופרים ביחוד ה' - "מינים"? מי הוא המין? השמדת ספרי מינות | חלק ו'

מאמרים - השקפה | חן שאולוב

וכעת מובן הדבר, מדוע חז"ל קראו לכופר באלהיו, "מין". וזה מה שבא רבינו הרמב"ם להבהיר, שהבורא יתברך לא מבורר מתוך משהו חלילה! אין לו קדמון וגם אין לו ממשיך. כלומר, שמחשבת מינות היא לחשוב, שאלהינו ישתבח שמו הוא בן של... או בריאה של... או ממשיך של... או יוצא ומשתלשל מ... או מקבל חיות מ... שכל אלו הדברים הם מחשבת מינות גמורה ומרידה באלהינו האחד והיחיד, מפני שהוא יתברך לא זקוק ולא נצרך! ואפילו אם יאמר האדם שמדובר במושגים, "רוחניים דקים". וכי יעזור לו לומר דבר זה? ודאי שלא! ולהיפך, ערמומיות גדולה לומר כן! שבכך מנסה לשכנע את הקוראים שאין כוונתו בדיוק למה שמתכוין מתחילה, ומסתיר בזה את דעתו המצחינה מטומאה ומינות, ומנסה להביא תירוץ כאילו מעיקר הדבר יש כאן קושיה. ובאמת שתירוץ זה לא יתאים אלא לקלים מאוד שבבני אדם! ומדוע? מכיון שלא ניתן לחשוב ההיפך לגבי הבורא יתברך שמו, כלומר, לא ניתן לחשוב שהבורא יתברך הוא גשמי בצד מה, או מחולק בצד מה. ואז לבוא לתרץ שמדובר במושגים רוחניים דקים! רצוני לומר, שאין צורך לתירוץ שמעיקרו אין אנו צריכים לו! ומכיון שאין לנו צורך בתירוץ הנתעב, ממילא בטל הדבר האמור. ועיין היטב שוב במה שכתבתי כאן והשכל.
כניסה למאמר
“עין הרע - הזיה מאגית כעורה” – כשנתפס רבי אליעזר למינות - הרחק מעליה דרכך | חלק ז'

מאמרים - השקפה | חן שאולוב

והנה הדברים מסתדרים כפתור ופרח כמו שביארנו לעיל, שכל ענין המצוות וההתרחקות מן העבירות, הוא על מנת שלא ידבק האדם בעבודה זרה. כי העבירות ירחיקו אותו ריחוק גדול מן הבורא, ומדחי אל דחי יבוא ויעבוד אלהים אחרים חלילה. והנה תוצאה זו נראתה היטב אצל רבי אלעזר בן דורדיא. שכל כך נטמע בעבירה הזו של הזנות, שהיה מוכן לתת כל הונו ולעבור שבעה נהרות מסוכנים על מנת להיות עם אשה. וכמו שאמר (משלי פרק ו פסוק כו): "כִּ֤י בְעַד־אִשָּׁ֥ה זוֹנָ֗ה עַֽד־כִּכַּ֫ר לָ֥חֶם וְאֵ֥שֶׁת אִ֑ישׁ נֶ֖פֶשׁ יְקָרָ֣ה תָצֽוּד". ועד כדי כך שכבר בא למצב שבו הוא רוצה לחזור בתשובה ממעשיו, אנו רואים שנכנסה בו מחשבת מינות, ואיזו מחשבה נכנסה בו? שיש מתווכים בין הבורא האחד והיחיד לבינו, כלומר שיש משהו באמצע, ה' ירחם. וכך חשב כביכול רבי אלעזר, שההרים יכולים לעזור לו, שהם הרי בריותיו של ה' יתברך, והגבעות שהם בריותיו, וכן השמים והארץ, ואז ביקש גם מהשמש והירח עזרה כאילו הם יכולים לעזור לו במשהו, ולאחר מכן בקש מהכוכבים ומזלות. ובוודאי שהם לא באמת ענו לו, אלא כך המשילה הגמרא את הענין הזה כביכול, להורות על המינות שנכנסה בו לחשוב שתשובתו תתקבל על ידי פניה לגורמים אחרים שיעזרו לו. אבל אז ורק אז, הבין רבי אלעזר בן דורדיא, שאין הדבר תלוי אלא בי, בלי מתווכים, בלי סגולות, בלי הדלקת נרות, כתיבת קמיעות, טקסי הוצאת עין הרע, וכל מיני אמונות טפילות בר מינן שמפסידים את יחוד ה' יתברך.
כניסה למאמר
“עין הרע - הזיה מאגית כעורה” – "מינות" = נגע צרעת שלא פוסח על אף "גדול" - כל באיה לא ישובון | חלק ח'

מאמרים - השקפה | חן שאולוב

א) מחשבת עבודה זרה ומינות יכול להכנס בכל אחד, ואפילו בגדולי הדור. ב) הדבר החמור ביותר זו עבודה זרה ומחשבת מינות. ג) כל הדבוק בעבירה יותר מדאי ובפרט בעוון הזנות, יכול לבוא למצב שהוא דבק בזה בדיוק כמו עבודה זרה, ואז תשובתו לא תעזור אלא רק לעולם הבא, אולם מהעולם הזה יצטרך ללכת. ד) אין מתווכים בינינו לבין הבורא! כאשר אנו רוצים דבר מה, מרגישים משהו לא בסדר, קשה לנו עם משהו, אנו פונים אליו ורק אליו יתברך, ואם חלילה צריך עזרה של בני אדם, כאשר פונים אליהם בטחוננו אינו בהם אלא בבורא יתברך. והכי חשוב, בשום אופן אנו לא משליכים מצבינו לזה שמישהו שם עלינו עין, והרע לנו נזק בגלל הסתכלותו חלילה. זו מחשבת מדעי הגוים! ולא מחשבה יהודית שכלית תלמודית! וכמו שכתב רבינו יונה שנזכיר את דבריו בהמשך המאמר. ה) כל זמן שאדם חי יכול הוא לתקן, כאשר אדם נפטר נעשה חופשי מן המצוות ואין ביכולתו לתקן דבר. ויש מי שסובר שאינו יכול, "לתקן" נשמתו. והוא דעת הרמב"ם ועוד. וכמו שכתב על מה שאמרו חז"ל במסכת אבות (פרק ד משנה טז): "רבי יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין". וכתב הרמב"ם, "טרקלין - היכל, ופרזדוד - מסדרון. והמשל מובן, והכוונה ידועה, שבזה העולם יקנו המעלות אשר בהן יזכה האדם לחיי העולם הבא, וזה אמנם הוא דרך ומעבר לההוא. כבר בארנו בעשירי מסנהדרין,
כניסה למאמר
“עין הרע - הזיה מאגית כעורה” – והביט בנחש הנחושת וחי - סגולות פאגניות ודמיונות של הבל | חלק ט'

מאמרים - השקפה | חן שאולוב

והנה הלא תראה דבר פלא המסופר בספר מלכים ב' (פרק יח פסוק א - ח) על חזקיה בן אחז שהיה ממלכי יהודה. והחל למלוך כאשר היה בן עשרים וחמש שנה. ומעיד עליו הכתוב, שעשה הוא הישר בעיני ה' יתברך, ככל אשר עשה דוד אביו. והסביר הרלב"ג, שהנה בזה הענין הוסיף הוא על דוד המלך, כי הוא לא חטא כלל, אך עשה תמיד הישר בעיני ה', באופן שעבודתו נעשתה בלי טעויות כלפיו יתברך. אבל דוד המלך חטא על דבר אוריה. והמשיך הכתוב לשבח את חזקיה בשם ה' יתברך, על כך שהסיר את הבמות, ושבר את המצבות, וכרת את האשרה. שכל אלו הדברים היו עובדים עם ישראל וסרו מדרך ה' יתברך. אלא שבאותו פסוק כתוב דבר פלא מאוד! שבנוסף לכל אלו שהסיר חזקיה המלך מעם ישראל, כי היו עובדים אותם עם ישראל ומשתחווים להם, ראה חזקיה להרוס גם את "נחש הנחושת" אשר עשה משה רבינו לעם ישראל. ומתי עשה אותו משה?
כניסה למאמר
“עין הרע - הזיה מאגית כעורה” – רב ראה בבית הקברות תשעים ותשע מתים בעין הרע? האמנם... | חלק י'

מאמרים - השקפה | חן שאולוב

ואחר כל זה יש לעיין במה שאני זכיתי להתעורר בו, והיה זה ביום אחד מן הימים לפני יציאתי לדרוש דרשתי הקבועה בנושא חובות הלבבות לרבינו בחיי בן פקודה. ואז עלה בדעתי קושי, כיצד כתוב בתלמוד, ש-"רב" ראה בבית הקברות, שתשעים ותשע מתו בעין הרע! וכי בגלל עין רעה של אחרים על בני אדם, יש בזה כל כך כח ויכולת להזיק לאדם אחר? עד שתשעים ותשע מתוך מאה שנמצאים בבית הקברות מתו בגין זה? ודבר זה לא מסתדר בשכל אנוש! אדם שלא עשה דבר רע, ימות בגלל "עין רעה" רוחנית ומסטית של אחרים? ורק כאשר חושבים בדבר זה, ומעלים על דעתינו בשכל הישר, מגיעים למסקנה, שברור שזה אינו, ולפי דעתי זו אינה מחשבת התורה והיהדות, ואע"פ שאני יודע שיש לא מעט שכתבו, שיש בעין הרע רוחנית כח להזיק לאחר. אבל אחר המחילה הרבה, כאשר נחקור הדבר היטב, נגלה שאין לזה יסוד ושורש אמיתי בדברי חז"ל. והנה מקור הדברים הם בתלמוד בבלי (בבא מציעא קז. - קז:). ש
כניסה למאמר
“עין הרע - הזיה מאגית כעורה” – "עין הרע, יצר הרע - מוציא את האדם מן העולם" | חלק יא'

מאמרים - השקפה | חן שאולוב

וחלילה לפרש ולומר, שעל ידי שמישהו מסתכל על השני בעין רעה ונותן בו עין הרע רוחנית, הדבר הזה יוציא אותו מן העולם. ואיזו מחשבה זו בכלל לחשוב כך? האם יש כח אחר מלבדו יתברך? ודאי שלא. ורק כח הבחירה יש ביד האדם כמו שהסברנו למעלה. אבל מכאן לבוא ולומר, שעל ידי ראיית האדם האחר בחבירו הוא יכול להיות ניזוק, זו לא מחשבת התלמוד והתנ"ך לפי עניות דעתי. וכעת ראיתי למאירי שכתב (בית הבחירה למאירי מסכת אבות פרק ב): "ואמר רבי יהושע עין הרע. [ומה הוא "עין הרע"?] והוא צרות עין וחמדת ממון. ויצר הרע [שאמר רבי יהושע, ידבר] על [תאוות] העריות [והמשגל]. ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם. [וכעת חוזר לפרש המאירי, מדוע עין הרע שהוא צרות עין, מוציא את האדם מן העולם, ומסביר] כי [כאשר נותן עינו ברע על אחרים וחומד מה שיש להם, הנה] חמדת הממון [הזו] תטרידו במה שאי אפשר לו לסבול. [שהרי מי שמחוסר בטחון בבורא, כל טובה שיש לאחרים רואה אותה כאילו ניטלה היא ממנו, ולכן אם מסתכל בעין רעה על ממון חבירו, על ידי כן ישקע לעצבות ומרה שחורה ויחלה וימות]. ויצה"ר [הנמצא בתוך ליבו, ואינו משתיקו מלהתאוות] ימית לו את בשרו ויחליאהו. ושנאת הבריות תעורר עליו מדנים עד שתהרגהו. ע"כ.
כניסה למאמר
“עין הרע - הזיה מאגית כעורה” – "טעמי המצוות" - "שמתי את זרעך כחול הים" - "אין מזל לישראל" | חלק יב'

מאמרים - השקפה | חן שאולוב

אלא שיש הבדל ניכר בין מה שאמר לו למעלה ולגבי מה שאמר לו כאן. כי למעלה אמר, "אם יוכל איש למנות". ובודאי שאין איש יכול למנות את עפר הארץ, שמרובה הוא מאוד. אבל גבי הכוכבים אמר לו, "אם תוכל אתה לספור אותם". אתה אינך יכול. אבל אני מודיע כמותם לחכמים. כמו שאמרו בתלמוד (בבלי מסכת ברכות לב:) "ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני. היינו עזובה היינו שכוחה! אמר ריש לקיש, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אדם נושא אשה על אשתו ראשונה - זוכר מעשה הראשונה, אתה עזבתני ושכחתני. אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, שנים עשר מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה - וכולן לא בראתי אלא בשבילך! ואת אמרת עזבתני ושכחתני?". ע"כ. והרי לך שמסר ה' יתברך את מספר הכוכבים ביד חכמים ז"ל. ואע"פ שבאמת לא ניתן לסופרם. אבל לדעת כמותם נוכחנו לדעת שכן ידעו חכמים בקבלה שקיבלו איש מפי איש. וכל זה להורות על עוצם גדולתו יתעלה שמו.
כניסה למאמר
“עין הרע - הזיה מאגית כעורה” – למה אסור לספור את ישראל - "הגרלה בתרומת המזבח" - מי זה סמאל המדומיין? | חלק יג'

מאמרים - השקפה | חן שאולוב

והנה נאמר (ויקרא פרק יט פסוק ד פרשת קדושים): "אַל־תִּפְנוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלִילִ֔ם וֵֽאלֹהֵי֙ מַסֵּכָ֔ה לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם". וכן נאמר (ויקרא פרק יט פסוק לא פרשת קדושים): "אַל־תִּפְנ֤וּ אֶל־הָאֹבֹת֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים אַל־תְּבַקְשׁ֖וּ לְטָמְאָ֣ה בָהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם". ואמר התרגום ירושלמי, "לא תִסטו אחרי שואלי בידין [משביעים, מכשפים, נביאי שקר] ומעלה זכורו [דורש למתים] ומבקשי עצם ידוע, ולא תבקשו להִטמא בהם אני יי אלהיכם". ופירש האבן עזרא, האבת מגזרת, הִנֵּֽה־בִטְנִ֗י כְּיַ֥יִן לֹא־יִפָּתֵ֑חַ כְּאֹב֥וֹת חֲ֝דָשִׁ֗ים יִבָּקֵֽע". (איוב לב, יט), כי הם עיקר זאת האומנות. והידענים מגזרת דעת, שיבקשו לדעת העתידות. וריקי מוח אמרו, לולי שהאובות אמת, גם כן דרך הכשוף, לא אסרם הכתוב [כלומר שאומרים בדעתם הריקה והפוחזת, שהבורא לא היה אוסר דבר שלא פועל כלום, ובוודאי הכישוף יש בו ממש, וכן המעלה אוב]. ואני אומר הפך דבריהם, כי הכתוב לא אסר האמת, רק השקר, והעד, [האמת לדברינו הם] האלילים והפסילים. ולולי שאין רצוני להאריך הייתי מבאר דבר בעלת אוב בראיות גמורות.וטעם אני ה' אלהיכם - שלא תבקשו כי אם השם לבדו, והנה הזכיר לטמאה, כי נפש הפונה והמבקשת טמאה היא, כי איננה דבקה בשם. ע"כ. והראת לדעת, שכל מי שמתעסק בכישופים, הסרת כישופים, הסרת עין הרע, הסרת כוחות טומאה, הרי הוא מין ארור גנוסטי משומד. ומדוע? שכל המודה בעבודה זרה, ככופר בכל התורה, ואין הבדל בין האמנה במעשי כישוף, לבין האמנה בעבודה זרה!
כניסה למאמר
“עין הרע - הזיה מאגית כעורה” – למה אסור לספור את ישראל - "שאול והטלאים" - "דוד המלך נענש בעבור הספירה" | חלק יד'

מאמרים - השקפה | חן שאולוב

אלא הדבר הוא פשוט ביותר וקל להבין לאוהבי השכל הישר ומרחיקי הנמנעות. והוא, כי יצר לב האדם לעולם מטהו לחשוב כי בכוחו פעל, ובכוחו עשה, ובחכמתו הצליח, על דרך שנאמר (דברים פרק לב פסוק כז פרשת האזינו): "לוּלֵ֗י כַּ֤עַס אוֹיֵב֙ אָג֔וּר פֶּֽן־יְנַכְּר֖וּ צָרֵ֑ימוֹ פֶּן־יֹֽאמְרוּ֙ יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה וְלֹ֥א יְהֹוָ֖ה פָּעַ֥ל כָּל־זֹֽאת". ולכן, מתוקף זה הדבר, אם ה' יתברך היה מברך את אברהם ושרה בילדים, היו יכולים לחשוב בצד מה, שיש להם חלק בזו העשיה, או שעשו דבר מה בכח עצמם, או שבכל אופן מחשבת היצר הפנימית היתה מסיטה אותם לחשוב בכגון אלו המחשבות. ולכן מה עשה ה' יתברך? אמר להם, תוסיפו אות בשמכם, ועל ידי כן יהיה לכם בן זכר. ולא שהאות תגרום שיבוא הילד לעולם חלילה. אלא האות הוא ענין הוראה, שלעולם ידעו כי מאת ה' היתה זאת, ולא מכוחם ולא ממחשבתם, אלא הכל ממנו יתברך. ומתוקף זה ציוה להוסיף את האות ה' לשמם, שיזכרו לעולם את ה' יתברך שמו במעשה זה שקרה. ושוב מבואר יוצא, שכאשר מפרשים הדברים בשכל ישר, כל עניני וציווי התורה לא באו אלא על מנת שנשיג אותו יתברך השגה שלימה, ולא נתקרב לתאוות אשר מחשיכות את כושר השכל הפלאי של האדם.
כניסה למאמר
“עין הרע - הזיה מאגית כעורה” – "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין" - "פרוטה שבכיס מתברכת" | חלק טו'

מאמרים - השקפה | חן שאולוב

ועל מילים אלו של רבה בר שילא, מביא התלמוד חיזוק בשם "אמימר" ["אמימר" היה אמורא בבלי בן הדור החמישי והשישי, היה מחשובי החכמים שבדורו. וכן היה מראשי חכמי ישיבת נהרדעא. עם תלמידיו נמנו אמוראים מגדולי הדור השישי, ובהם רב אשי, ראש ישיבת סורא, שהיה לו כתלמיד חבר, ורב הונא בר נתן, ראש הגולה. חבריו של אמימר היו מר זוטרא ורב אשי, ובתלמוד הבבלי מוזכרים השלושה ביחד פעמים רבות]. שאמר אמימר: "אי לא דצריך לברייתא - בעינן רחמי ומבטלינן ליה". ופירוש הדברים, שאע"פ שקשה הגשם לאדם כדברי רבה בר שילא, בכל זאת בני אדם זקוקים לו. ואם לא היו בני אדם זקוקים לגשם, מרוב שהוא קשה מאוד לאדם, היינו מבקשים רחמים ומבטלים אותו לגמרי. ואם תשאל, מדוע אמימר היה רוצה לבטל הגשם לגמרי? היה לו לומר, שצריכים אנו להתפלל שירד בזמנים שהגשם לא מפריע לאדם! אלא ודאי כי אמימר מבין בדעתו, שלעולם הגשם הוא דבר קשה לאדם, אולם בזמנים מסויימים אע"פ שהוא קשה, לא יחשב לסימן קללה, אלא רק לקושי. ולכן אף שירדו הגשמים בלילי רביעי, ובלילי שבת, ואינו מפריע לאדם לעשות צרכיו, בכל זאת עדיין קשה הוא לבני אדם. ואם בני אדם לא היו צריכים לגשם היינו מבקשים לבטל אותו מאתנו.
כניסה למאמר
“עין הרע - הזיה מאגית כעורה” – ביאור הגדות חז"ל - "עשרים וארבע קריות של רבי" - "הפלת עוברה של הגר" | חלק טז'

מאמרים - השקפה | חן שאולוב

והוא הדין מה שאמרו בתלמוד (ירושלמי מסכת סנהדרין פרק א הלכה ב): "רבי בא בר זבדא בשם רב, טעמא דרבי לעזר בי רבי צדוק, בשעה שרואין בית דין שלמעלן בית דין שלמטן שמקדשין אותו גם הם מקדשין אותו. ר' לעזר בשם ר' חנינה, מעשה בעשרים וארבע קריות של בית רבי, שנכנסו לעבר שנה בלוד, ונכנסו בהן עין רע, ומתו כולם בפרק אחד, מאותה שעה עקרוה מיהודה וקבעוה בגליל". ע"כ. והנה הקורא הדבר בשטחיות, מבין שהלכו עשרים וארבע קריות של רבי לעבר השנה בלוד, ומכיון שראו אותם בני אדם, נכנס בהן עין הרע ומתו כולם. אבל ודאי שאין זו כוונת הדברים. אלא כוונת חכמים ללמדנו, שאותם בני אדם טהורים וקדושים של בית רבי, כשנכנסו לעבר שנה בעיר לוד, נכנס בהם עין רע, כלומר קנאה ותחרות, מי יהיה בראש, הראשון לקדש השנה ולקחת הגדולה! ועל ידי כן התעכבו מלעבר את החודש. מה עשה ה' יתברך? הרג את כולם בבת אחת. ולכן גם פה אנחנו רואים, כי המילים, "נכנס בהן עין רע", לא חלילה לומר או ללמד, שיש ביד מישהו אחר על ידי ראייתו להשפיע על חייו של השני, ובכלל לא מסתבר שבגלל עין רע של מישהו אחר, יקח ה' יתברך עשרים וארבע קריות של רבי! ומי שחושב כך סובר שה' יתברך מוסר הנהגות לכוחות אחרים בעולם חלילה. ולכן שוב פעם אנו נוכחים לדעת ולהשכיל, שכל ענין "עין הרע", או "עין רעה" ידבר על האדם
כניסה למאמר
“עין הרע - הזיה מאגית כעורה” – "חוליו של ישמעאל" - רש"י - האם הפך דרש לפשט או לא? "רוח רעה - חולי השכל" | חלק יז'

מאמרים - השקפה | חן שאולוב

והנה נאמר בתורה (בראשית פרק כא פסוק ח - יד פרשת וירא): "וַיִּגְדַּ֥ל הַיֶּ֖לֶד וַיִּגָּמַ֑ל וַיַּ֤עַשׂ אַבְרָהָם֙ מִשְׁתֶּ֣ה גָד֔וֹל בְּי֖וֹם הִגָּמֵ֥ל אֶת־יִצְחָֽק: וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק: וַתֹּ֙אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת־בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־יִצְחָֽק: וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ: וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע: וְגַ֥ם אֶת־בֶּן־הָאָמָ֖ה לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא: וַיַּשְׁכֵּ֣ם אַבְרָהָ֣ם׀ בַּבֹּ֡קֶר וַיִּֽקַּֽח־לֶחֶם֩ וְחֵ֨מַת מַ֜יִם וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הָ֠גָר שָׂ֧ם עַל־שִׁכְמָ֛הּ וְאֶת־הַיֶּ֖לֶד וַֽיְשַׁלְּחֶ֑הָ וַתֵּ֣לֶךְ וַתֵּ֔תַע בְּמִדְבַּ֖ר בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע". והנה צריך לשים ליבנו אל תכלית סיפור זה המעשה. כלומר, מה הסיבה שהודיע לנו ה' יתברך ענינים אלו בתורתו, ומה באים הם ללמד. התורה מספרת שלאחר שיצחק גודל ומתחיל להבין דבר, רואה שרה את ישמעאל מצחק. ומה הוא, "מצחק"? שנטה עינו לעבודה זרה. אולם עדיין לא עבד אותה, אלא היה חושק בה. כמו שכתב התרגום ירושלמי, "ותראה שרה את בנה של הגר המִצריה שילדה לאברהם, מצחק לעבודה זרה וכורע ליי". כלומר, מצד אחד כורע לה' יתברך, מצד שני חושק בעבודה זרה. ובדעתו לפסוח על שני הסעיפים.
כניסה למאמר
“עין הרע - הזיה מאגית כעורה” – "בת נולדת ראשונה - סימן יפה לבנים" - "דגים שבים אין בהם עין הרע" | חלק יח'

מאמרים - השקפה | חן שאולוב

והנה נאמר בתורה (בראשית פרק כא פסוק ח - יד פרשת וירא): "וַיִּגְדַּ֥ל הַיֶּ֖לֶד וַיִּגָּמַ֑ל וַיַּ֤עַשׂ אַבְרָהָם֙ מִשְׁתֶּ֣ה גָד֔וֹל בְּי֖וֹם הִגָּמֵ֥ל אֶת־יִצְחָֽק: וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק: וַתֹּ֙אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת־בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־יִצְחָֽק: וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ: וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע: וְגַ֥ם אֶת־בֶּן־הָאָמָ֖ה לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא: וַיַּשְׁכֵּ֣ם אַבְרָהָ֣ם׀ בַּבֹּ֡קֶר וַיִּֽקַּֽח־לֶחֶם֩ וְחֵ֨מַת מַ֜יִם וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הָ֠גָר שָׂ֧ם עַל־שִׁכְמָ֛הּ וְאֶת־הַיֶּ֖לֶד וַֽיְשַׁלְּחֶ֑הָ וַתֵּ֣לֶךְ וַתֵּ֔תַע בְּמִדְבַּ֖ר בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע". והנה צריך לשים ליבנו אל תכלית סיפור זה המעשה. כלומר, מה הסיבה שהודיע לנו ה' יתברך ענינים אלו בתורתו, ומה באים הם ללמד. התורה מספרת שלאחר שיצחק גודל ומתחיל להבין דבר, רואה שרה את ישמעאל מצחק. ומה הוא, "מצחק"? שנטה עינו לעבודה זרה. אולם עדיין לא עבד אותה, אלא היה חושק בה. כמו שכתב התרגום ירושלמי, "ותראה שרה את בנה של הגר המִצריה שילדה לאברהם, מצחק לעבודה זרה וכורע ליי". כלומר, מצד אחד כורע לה' יתברך, מצד שני חושק בעבודה זרה. ובדעתו לפסוח על שני הסעיפים.
כניסה למאמר