במאמר הקודם התחלנו לבאר את משנת הרמב”ם ואת ביאורו, על השאלה הגדולה ביותר – “מה זה העולם הבא? מה ענינו? והיכן מקומו“? והבאנו בשם הרמב”ם, ש-“הכת” הראשונה אשר השקפתם אינה נכונה, ופירושם בפסוקי התורה, ובמדרשי חז”ל אינם אמיתיים, והבינו בדעתם שגן עדן הוא מקום שבו בני אדם מקבלים שכר בגופם על מעשיהם הטובים שעשו בזה העולם, ומתענגים בו תענוגי הגוף גדולים וכו’, וכן הבינו ש-“גהינם” הוא מקום ענישה מורגש, שבו שורפים את האדם אשר עשה עבירות בזה העולם. וכמובן לשיטת הרמב”ם דבר זה אינו נכון. ולהיפך, הוא מגנה שיטה זו בחוזקה ושיבוש הוא לפי השקפתו. אלא שכעת הרמב”ם מביא ומציג את השיטות שיש בעם ישראל, ואת ההשקפות הרעות הללו שנולדו במשך השנים. ולאחר שיביא את כל חמשת השיטות והכתות הללו, אז יתחיל לבאר דעתו, ומה השקפת התורה באמת כפי הבנתו וקבלתו.

***

דעה של הכת השניה · האושר הוא השארות בימות המשיח לנצח

וכת שניה [מאותם אנשי התורה הנזכרים לעיל], מאמינה [בדעתם המשובשת] וחושבת, שהאושר המיוחל [כלומר, השכר שיקבל האדם על ידי שמירת התורה והמצוות], הם [שיזכו בני אדם להיות קיימים בזמן] ימות המשיח מהרה יגלה. ו[סוברים בדעתם], שבאותו הזמן [שבו יבוא המשיח] יהיו בני אדם כולם מלכים [וקיימים] תמיד, ויגדלו גופותיהם, ויבנו [הם] את כל העולם הזה כולו לנצח, [כלומר שחושבים בדעתם שלעולם לא ימותו]. ואותו המשיח לפי דמיונם [המשובש], יחיה [לעולם ולא ימות], כנצחיות הבורא יתרומם שבחו. ו[עוד סוברים בדעתם המשובשת], שבאותו הזמן תצמיח הארץ בגדים ארוגים, ולחם אפוי, והרבה מן הנמנעות [דברים שהם נגד הטבע] כאלה. ו[כמו כן, סוברים הם, שאם לא ישמור האדם תורה ומצוות, אז] הנקמה [אשר תבוא לבני האדם מאת האלהים], היא שלא יהיה האדם [חי וקיים], באותו הזמן, ולא יזכה [האדם] לראותו [בעיניו]. וגם הם [כמו קודמיהם, מאותם המדמיינים לעצמם סברות אלו], לומדים על כך במאמרים רבים המצויים בדברי חכמים, ובפסוקים מן המקרא המתאימים פשטיהם לטענתם או מקצתה. ע”כ דבריו בענין הכת השניה. והנה הרמב”ם מבין שגם השקפה ותפיסה זו מעוותת ולא נכונה היא. וכמו שיסביר דעתו בהמשך, ויבאר השקפתו בענין זה.

***

דעה של הכת השלישית · תחיית המתים והשארות לנצח

וכת שלישית [מאותם אנשי התורה הנ”ל], חושבת, כי האושר [השכר] המיוחל [שיזכה האדם על ידי שמירת התורה והמצוות], הוא [שיקומו הם ב]תחית המתים. ו[ענין תחיית המתים לפי דעתם המשובשת] הוא, שיחיה האדם ויקום מקברו אחר מותו, ויחזור [לחיים בגופו שהיה] עם משפחתו וקרוביו, יאכל וישתה ולא ימות עוד [לעולם]. ו[סוברים הם בדעתם המשובשת, שאם לא ישמור האדם תורה ומצוות בעולם הזה, אז] הנקמה [מאת האלהים תהיה], שלא יחיה [בתחיית המתים, אלא ישאר לנצח קבור בקבר]. ולומדים גם על זה במאמרי חכמים ובמקצת פסוקים מן המקראות המתאימים לטענה זו. ע”כ.

והנה רבים בדורו של הרמב”ם, נכשלו לחשוב בדעתו, שהוא מכחיש חלילה את ענין תחית המתים. אבל לא זו כוונתו כלל. אלא עיקר כוונתו על השיבוש שבדעת הכת הזו, הוא על מה שאמר בלשונו והתלונן על הכת השלישית, “ויחזור [לחיים בגופו שהיה] עם משפחתו וקרוביו, יאכל וישתה ולא ימות עוד [לעולם]“. כלומר, תחית המתים ודאי תהיה ומסכים לה הרמב”ם. אלא מתלונן הוא על מה שכתבו בענין -השארות האדם חי וקיים לנצח בזה העולם אחר התחיה, כלומר שיחיה האדם לנצח בגופו. וזהו שיבוש לפי דעתו. אולם אינו חולק על עצם תחיית המתים חלילה!

וכמו שכתב בעצמו (הלכות תשובה פרק ג הלכה ו): “ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים: המינים והאפיקורוסין והכופרים בתורה והכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל המורדים ומחטיאי הרבים והפורשין מדרכי צבור והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים והמוסרים ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים ושופכי דמים ובעלי לשון הרע והמושך ערלתו”. עכ”ל. והרי לך, שכל הכופר בתחית המתים אין לו חלק לעולם הבא. ולכן פשוט הדבר שהרמב”ם לא חולק על עצם תחית המתים, אלא חולק על תכלית התחיה. שלפי דעתו תכלית התחיה, אינה אלא בשביל לקנות חיי העולם הבא, ולהכיר ידיעה גמורה את ה’ יתברך. אמנם לפי דעתם של כת זו השלישית, אין תחית המתים אלא תכלית לתענוגי גוף! ועל זה חולק הרמב”ם!

עוד מצאתי בחסדי ה’, שכתב הרמב”ם באגרות וגילה דעתו (הוצאת הרב קאפח עמוד פא והלאה): “דע אתה המעיין, כי מטרתנו במאמר זה, היא לבאר את דעתנו אנו [לאותם שאינם מצליחים להבין המילים הברורות והפשוטות], ביסוד הזה אשר אירעו חליפות [שינוי] דברים בין התלמידים, והוא [ענין] תחית המתים. ו[דע, כי] אין במאמר זה [שאכתוב כעת], דבר נוסף כלל [על דברי בפירושי הקודמים ו]על כל מה שאמרנו [כבר] בפירוש המשנה [סנהדרין פרק י’ משנה א’. והוא מה שאנו עומדים בו כעת]. או בחיבור [היד החזקה]. אבל [אלא שבמאמרי זה] יש בו כפילות ענינים [רצונו לומר, הסבר מורחב לצורך אנשים], ואריכות [יתר] להמון [לעמי ארצות] לא יותר, ותוספת באור [זה] יבינוהו [אפילו] הנשים והקטנים לא יותר“. ע”כ.

וצריך לעצור לרגע ולהסביר את דבריו הנפלאים. ונראה בראשית הדברים, שתשובתו זו מופנית גם כלפי הראב”ד, בנוסף למה שמופנית כלפי חכמים אחרים שהיו בדורו, שהראב”ד כתב והשיג על דבריו (הלכות תשובה פרק ח הלכה ב): “דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות, אלא לנשמות בלבד“. והרמב”ם עונה לו בחריפות מרובה, וכלשונו: “ותוספת באור [זה] יבינוהו [אפילו] הנשים והקטנים לא יותר“. כלומר, הרמב”ם בחדות לשונו לועג לחולקים עליו ואומר, שמי שלא הבין את דבריו הפשוטים בפירוש המשנה, ובחיבור היד החזקה, מוחו כחשיבת הנשים והקטנים. ונראה שלשון חריפה זו, באה בעקבות הדיבה והוצאת שם הרע שהוציאו להרמב”ם, וסברו אותו לחינם ככופר בתחיית המתים, אחר שלא ירדו לסוף דעתו במילותיו הפשוטות.

והמשיך הרמב”ם בלשונו: “ואומר, שתחית המתים המפורסמת והנודעת באומתנו, המוסכם עליה מכלל כתותינו [כלומר שלא נחלק בה אף אחד לעולם], אשר רוב זכרה בתפלות ובספורים ובתחנות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות, ענינה: שוב [שתחזור] זאת הנפש לגוף אחרי הפרידה זה, מה שלא נשמע באומה מחלוקת עליו, ואין בו פירוש כלל, ואין מותר [ואסור לנו] להאמין באיש מאנשי הדת שהוא מאמין חלוף זה. [כלומר, כל מי שכופר בעצם תחיית המתים לגוף, ואומר שלא יתכן שהמתים שמתו מן העולם יקומו מן הקבר, אסור לנו להאמין בו ולשמוע דבריו]. והנני עתיד לבאר לך בזה המאמר, למה לא נפרש אלו הפסוקים [הנדרשים לגבי תחיית המתים] כמו שנפרש פסוקים רבים בתורה [שאינם כפשוטם] והוצאנו אותם מפשוטיהם … וכן יראה לנו מן המאמרים ההם, שאלו האנשים אשר [נפטרו מן העולם, בוודאי] ישובו נפשותם לגופות ההם, יאכלו וישתו וישגלו ויולידו. ו[אמנם] ימותו [הם] אחרי חיים ארוכים מאוד, כחיים הנמצאים בימות המשיח. ואמנם החיים שאין מוות אחריהם, הם חיי עולם הבא, אחר שאין גוף בהם, שאנחנו נאמין והוא האמת אצל כל בן דעת, שעולם הבא נפשות מבלי גופות כמלאכים, ובאור זה שהגוף אמנם הוא כלל כלים לפעולות הנפש, כבר התבאר זה במופת”. ע”כ.

והרי לך, שהרמב”ם מסכים שתחיית המתים תהיה. ויחיו בני האדם חיים ארוכים ומאושרים. ויהנו ממאכל וממשקה ומלבוש וכל טוב. אמנם לפי דעתו, שיבוש לומר שהאדם יחיה בגופו לנצח. ועיין לו עוד שם מדוע הכריח לומר כן. ואם אתה הקורא תשאל, מפני מה חשוב להרמב”ם לעמוד על נקודה דקה זו? ונענה בפשטות ונאמר, כי הרמב”ם הסביר בהמשך, שדבר זה נקרא, לעבוד את ה’ על מנת לקבל פרס. אולם כאשר האדם מבין שהעולם הבא הוא התכלית, ושם נמצאים בני אדם ונהנים מזיו השכינה, ויוצאים מן הבהמיות והגשמיות לרוחניות מופלאה, ומכירים את ה’ דעה שאין למעלה ממנה. זו התכלית המעולה ביותר. ואין זה נקרא לעבוד את ה’ על מנת לקבל הפרס. כי תכלית העולם הבא, הוא על מנת להכיר את ה’ ידיעה גמורה! וכשאדם שם לו מחשבה זו בתוך ליבו, מבין שהגשמיות היא לא התכלית. ולפיכך מתאווה כל חייו לעבוד את ה’ יתברך מתוך אהבה ותשוקה לעשות רצונו יתברך. אולם מי שיפרש שתחיית המתים זו התחנה הסופית של האדם, ויחיה חיי נצח, הרי יוצא לפי דבריו, שעיקר עבודת ה’ ושמירת מצוותיו, הוא שיקבל האדם שכר גשמי, והנאה גשמית. ולכן דעה של כת שלישית זו מגונה היא עד מאוד. ודעותיהם גורמים להרס עצום ביהדות.

***

דעה של הכת הרביעית · האושר הוא הצלחה בעולם הזה וחיים ארוכים

וכת רביעית [מאותם אנשי התורה הנ”ל] חושבת שהאושר שנשיג בקיום המצות, הוא תענוג הגוף והשיגי העולם בעולם הזה, כגון, שפע הארץ ורבוי הנכסים והבנים ואורך החיים ובריאות הגוף והבטחון, ושתהיה לנו מלכות ונהיה שליטים על אויבינו. והנקמה [והעונש] אשר תבואנו [מאת האלהים] בהמרותינו [שנסור חלילה מדרך שמירת התורה והמצוות, הוא שיקרה לנו] היפך המצבים האלה [הנזכרים], כפי שאנחנו בו [נמצאים] בזמננו זה [מעונים, סובלים ורצוצים ב]זמן הגלות [הנמשך לצערינו עד עתה]. ולומדים [אוותם חכמים בעיניהם] לפי מחשבתם [המשובשת] בכל מקראות התורה [שנאמר בהם] הברכות והקללות וזולתם, ובכל הסיפורים האמורים במקרא.

***

דעה של הכת החמישית · צירוף כל הדברים הללו יחד

וכת חמישית [מאותם אנשי התורה הנ”ל], והם הרוב [מאנשי התורה, וכן סברת רוב בני האדם. והם בדעתם המשובשם, ולרוב ציור תאוותם], מצרפים כל הדברים האלו [של ארבעת הכתות הנזכרות] כולם [ביחד]. ואומרים [הם בדעתם כך]: כי המיוחל [השכר לעתיד לבוא], הוא שיבוא המשיח [כפי שסברה הכת השניה], ויחייה [הוא] את המתים. ויכנסו [לאחר תחיית המתים מיד ל-] גן עדן [כפי שסברו הכת הראשונה], ויאכלו שם וישתו ויחיו כימי השמים והארץ [כל חייהם, כפי שסברה הכת השלישית וגם הכת הרביעית]. ע”כ.

עד כאן השלמנו והבאנו את השקפותיהם של כל תופסי הדת שהיו בזמנו של הרמב”ם ולפניו. ועד היום דעות אלו נמצאות עמנו מקובצות בספרים, בדרשות וכו’ וכו’. ולפי דעתו של הרמב”ם כל הדעות הללו שיבוש הם. ולא רק שהם לכשעצמם שיבוש, אלא מולידות דברים רעים ומכניסים ארס רע ונסתר בתוך ליבות עם ישראל, וגורמים לחורבן של ממש, כמו שיבאר הרמב”ם בהמשך.

ע”כ מאמר שני זה.

מאת: חן שאולוב – ספרדי טהור.